כמו כן טענה המועצה כי ביטול ההפקעה (או ההפרשה לצרכי ציבור לשיטת המועצה) יגרום למעשה לקריסת התכנית כולה, הואיל ותכנית איחוד וחלוקה מבוססת על איזון בין בעלי הקרקעות בתכנית לבין עצמם ואם תבוטל ההפקעה/הפרשה של השטח שבמחלוקת יהיה צורך לסובב את הגלגל לאחור ולאזן את התכנית כולה מחדש.
- לבסוף טענה המועצה כי הנתבעים מנועים מלטעון נגד תוקפה של ההפקעה מן הטעם שזכו להנאה מתכניות העבר ואף לפיצוי ישיר בגין ההפקעה (או ההפרשה לצרכי ציבור לשיטת המועצה), כדלקמן: (א) פיצוי ישיר בדמות זכויות הבנייה הנוספות שניתנו להם במסגרת
--- סוף עמוד 26 ---
תכנית זמ/201 ואשר אף מומשו על ידם ואפשרו להם לבנות את הבית החדש; (ב) במסגרת טבלאות האיזון של תכניות האיחוד וחלוקה זמ/201 וזמ/4/224 נקבע כי על הנתבעים לשלם סכומים מסוימים, משמע כי הנתבעים זכו לשטח בעל ערך רב יותר מזה שהיה בידם ערב תכניות אלה; (ג) תכנית זמ/4/224 אפשרה שימוש מסחרי בבית הישן; (ד) כאמור לעיל, חלק מהתנגדותם של הנתבעים לתכנית זמ/4/224 התקבל ובוטלה הפקעה של שטח נוסף שהיה מצוי בצידו הצפוני של מגרש 64ב' ("הבליטה").
בהקשר זה טענה עוד המועצה כי הנתבעים פעלו בחוסר תום-לב בהתעלמם מתכניות האיחוד וחלוקה ומהפקעת הקרקע, תוך שהם מוסיפים להחזיק בשטח שבמחלוקת שלא כדין ואף מפיקים הנאה ממנו ומהתכניות השונות, כמפורט לעיל.
דיון והכרעה
- לאחר שעיינתי בכתבי-הטענות, בתצהירי הצדדים ובמוצגים, ולאחר ששמעתי את העדים שהופיעו בפניי וקראתי את סיכומי הצדדים, ואף שמעתי טיעוני השלמה מטעמם בדיון בעל-פה בפניי, הגעתי לכלל דעה כי יש לדחות את שתי התביעות. זאת, מן הנימוקים העיקריים שיפורטו להלן.
- אדון אפוא בדברים על-פי סדרם - תחילה בטענות הסף שהועלו על-ידי התובעת ולאחר מכן לגופו של עניין, קרי בשאלה העיקרית הניצבת בפניי: האם יש לקבל את תביעת המועצה לסילוק-יד (ומכוחה את התביעה לתשלום דמי-שימוש) או שמא יש לקבל את טענת ההגנה המרכזית של הנתבעים, לפיה אין לסלק את ידם מהשטח שבמחלוקת הואיל והפקעתו נעשתה שלא כדין ויש לבטלה.
טענות-הסף
- כאמור, התובעת העלתה שלוש טענות-סף עיקריות אשר יש בהן, לטעמה, כדי להביא לדחייה על הסף של טענות הנתבעים בנוגע לביטול ההפקעה: האחת, קיומו של מעשה בית-דין מכוח ההחלטות בהליכי התכנון השונים ובפרט פסק-הדין בעתירה המינהלית; השנייה, מניעות מכוח מועד רישום הבעלות של הנתבעים בשטח שבמחלוקת; והשלישית, כי במסגרת הגנה מפני תביעה לסילוק-יד הנתבעים מנועים מלהעלות טענות שאינן נוגעות אך ורק לעצם חוקיות ההפקעה.
- כבר עתה ייאמר – בהמשך לאמור לעיל לגבי לקוניות הטיעון של התובעת מלכתחילה – כי למעט הטענה בדבר מעשה בית-דין התובעת לא העלתה את טענות-הסף בהזדמנות הראשונה שניתנה לה ולמעשה העלתה טענות אלה לראשונה בסיכומיה. די אפוא בעובדה זו כדי לדחות טענות אלה.
--- סוף עמוד 27 ---
- אף-על-פי-כן אתייחס לטענות-סף אלה לגופן על-פי סדרן.
א. מעשה בית-דין
- כידוע, הכלל של מעשה בית-דין קובע כי כאשר בית-משפט מוסמך נותן פסק-דין סופי בהתדיינות כלשהי, מקים פסק-הדין מחסום דיוני לפני בעלי-הדין, המונע כל התדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק-הדין. כל עוד לא בוטל פסק-הדין, בין על-ידי ערכאת הערעור ובין על-ידי בית-המשפט שנתן אותו, פסק-הדין מחייב את הצדדים לו ביחס לכל קביעה עובדתית או משפטית הכלולה בו, ואין איש מהם יכול להעלות, במסגרת התדיינות אחרת כלשהי ביניהם, טענה העומדת בסתירה לקביעה זו. ראו ע"א 5610/93 זלסקי ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה, ראשון לציון, פ"ד נא(1) 68, 102-99 (1997).
כלל זה מבוסס על עיקרון סופיות הדיון - עיקרון המעוגן בשני שיקולים עיקריים שבטובת הציבור: הפעלה יעילה של מערכת המשפט ומניעת הכרעות סותרות העלולות לפגוע ביציבות המשפט וביוקרת בתי-המשפט; ועשיית צדק עם בעל-הדין האחר, כך שלא יוטרד יותר מפעם אחת בשל אותו עניין.
- תחת הכלל של מעשה בית-דין חוסים שני כללי משנה - השתק עילה והשתק פלוגתא. השתק עילה משמעו כי מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית-משפט מוסמך, שוב אין להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם, אם התביעה הנוספת מבוססת על אותה עילה. השתק פלוגתא משמעו כי אם במשפט מסוים הייתה מחלוקת בשאלה עובדתית או משפטית מסוימת, שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, ומחלוקת זו הוכרעה שם במפורש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי-דין או חליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט מאוחר יותר ואין הכרח כי התביעות בשני המשפטים הללו תהיינה זהות. ראו פסק-דינו המנחה של כבוד הנשיא אגרנט בע"א 246,247/66 קלוז'נר ואח' נגד שמעוני, פ"ד כב(2) 561 (1968).
- אשר להשתק עילה, הרי שיסודותיו בשלושה תנאים מצטברים: (א) בשני ההליכים העילה זהה; (ב) בהליך הראשון הכריע בית-משפט מוסמך בתביעה לגופו של עניין; (ג) בעלי-הדין או חליפיהם זהים בשני ההליכים. ראו נ' זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי (התשנ"א), בעמ' 29 (להלן: "זלצמן"). בהקשר זה ניתנה למושג "עילת תביעה" משמעות רחבה במטרה להגשים את תכלית הכלל ולמנוע את הטרדת הנתבע בתביעות חוזרות בשל אותו מעשה. ראו, למשל, ע"א 127/06, רע"א 3691/06 בנק הפועלים בע"מ - משכן נ' נגר ואח' [פורסם בנבו] (19.2.2009) (להלן: "פס"ד נגר"), בפסקה 14 לפסק-הדין.
--- סוף עמוד 28 ---
- לעומת זאת, על מנת שבעניין מסוים ניתן יהיה לטעון להשתק פלוגתא צריכים לחול התנאים המצטברים הבאים: (א) במשפט הראשון הייתה מחלוקת עובדתית או משפטית; (ב) המחלוקת הוכרעה וההכרעה הייתה חיונית לתוצאה הסופית; (ג) מדובר באותם בעלי-דין או בחליפיהם; (ד) ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית-המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל מממצא הנובע מהעדר הוכחה. ראו זלצמן, בעמ' 141. יודגש כי כאשר הפלוגתא היא בשאלה מעורבת של חוק ועובדה כלל ההשתק חל הן על הממצאים העובדתיים והן על המסקנה המשפטית הנגזרת מהם. ראו פס"ד נגר, בפסקה 14 לפסק-הדין.
- במקרה שבפנינו, התובעת טענה באופן כללי לקיומו של מעשה בית-דין ולא פירשה אם כוונתה להשתק עילה או להשתק פלוגתא ואם טענה זו התייחסה לפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בעתירה המינהלית או שמא להחלטת הוועדה המחוזית בהתנגדות.
אכן, ככל שהתובעת התייחסה לפסק-הדין בעתירה המינהלית (וכך נראה הדבר, ראו סעיף 82 לסיכומי התובעת וסעיף 45(א) לסיכומי התשובה של התובעת), הרי שברור כי מדובר בטענה מסוג "השתק פלוגתא". שכן, כמתואר לעיל, העתירה המינהלית לא עסקה באופן ישיר בהתנגדות הנתבעים לתכנית זמ/4/224 וזו לא הייתה עילתה, אלא עילת העתירה המינהלית הייתה עתירה נגד החלטת יו"ר הוועדה המחוזית לדחות את בקשת רשות הערעור שהגישו הנתבעים למועצה הארצית. בנסיבות אלה, הערותיו של בית-המשפט לעניינים מינהליים ביחס לתכנית נאמרו מעבר לדרוש ביחס לערר שעמד בפניו וטענת מעשה בית-הדין הנוגעת להערות אלה הינה טענה להשתק פלוגתא.