לעומת זאת, ככל שהתובעת התייחסה להחלטת הוועדה המחוזית בהתנגדות, הרי שבעיניי מדובר בטענה מסוג "השתק עילה". שכן, בניגוד לפסק-הדין בעתירה המינהלית, הרי שהחלטה זו עסקה באופן ישיר בהתנגדות הנתבעים לתכנית זמ/4/224 וזו הייתה העילה שנדונה באותו הליך. בעניין זה לא מקובלת עלי אפוא עמדת הנתבעים, לפיה יש להבחין בין טענות הנתבעים ביחס לתכנית זמ/4/224 בהתנגדות לבין טענותיהם ביחס לתכנית זמ/4/224 בהליך שבפניי באופן המונע על פניו קבלת טענת השתק עילה.
- אשר לטענת השתק הפלוגתא ביחס לפסק-הדין בעתירה המינהלית, הרי שאני סבורה כי אין מקום לקבלה.
ראשית, כאמור, יסודות השתק הפלוגתא מחייבים כי במשפט הראשון (העתירה המינהלית בענייננו) הייתה מחלוקת עובדתית או משפטית, כי המחלוקת הוכרעה כך שההכרעה הייתה חיונית לתוצאה הסופית וכי ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית-המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל מממצא הנובע מהעדר הוכחה.
--- סוף עמוד 29 ---
דומני, אפוא, כי די בתנאים יסודיים אלה כדי להבהיר בצורה ברורה כי אין לקבל את טענת השתק הפלוגתא הנסמכת על פסק-הדין בעתירה המינהלית. שכן, כאמור, פסק-הדין בעתירה המינהלית לא עסק ישירות בהתנגדות הנתבעים לתכנית זמ/4/224 כי אם בערר על החלטת יו"ר הוועדה המחוזית לדחות את בקשת רשות הערעור שהגישו הנתבעים למועצה הארצית. כמו כן הוא נסמך על סיכומים בכתב בלבד ונושא התכנית הועלה בו מעבר לדרוש ובהקשר של דיון בנסיבות הראויות למתן רשות ערעור למועצה הארצית.
בנסיבות אלה ברור כי במסגרת העתירה המינהלית כלל לא עמדה בפני בית-המשפט מחלוקת עובדתית או משפטית ביחס לתכנית זמ/4/224, וממילא ההתדיינות שם לא הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא בעניין זה ובקביעת ממצא פוזיטיבי כלשהו.
שנית, אף אם נניח כי יסודות השתק הפלוגתא התמלאו בענייננו (וכאמור אינני סבורה כי זה המצב), הרי שאף בכך אין די בעיניי כדי לקבל את טענת מעשה בית-הדין שהעלתה התובעת – טענה שהינה בסופו של יום טענה דיונית ולא מהותית. זאת, הואיל ואני סבורה כי כיום, כחלוף קרוב ל-20 שנה מאז ניתן פסק-הדין בעתירה המינהלית (או, למצער, כחלוף למעלה מעשור בין מועד מתן פסק-דין זה לבין מועד הגשת כתבי-התביעה המתוקנים), המצב העובדתי והמשפטי הנוגע למקרה זה השתנה באופן ההופך את פסק-הדין לבלתי-רלוונטי לעניין מעשה בית-דין. במלים אחרות, כאמור, חלק ניכר מטענות הנתבעים נגד ההפקעה עוסק בשיהוי, אי-העשייה ושינויי הגישה שאפיינו את המועצה ביחס לשטח שבמחלוקת ובפרט בסוגיית השימור, לרבות בשנים האחרונות. לפיכך, כחלוף 20-10 שנים מאז ניתן פסק-הדין בעתירה המינהלית השתנתה המציאות העובדתית והמשפטית באופן כזה (לרבות עצם הפקעת השטח שבמחלוקת בשנת 2001), שפסק-דין זה אינו רלוונטי עוד. אכן, פסק-הדין בעתירה המינהלית התייחס למציאות כה שונה מזו שנפרשה בפניי ובהתאם לכך המחלוקת העובדתית-משפטית בו הייתה שונה, כך שבעיניי לא ניתן עוד לבסס על פסק-דין זה טענה (דיונית) של השתק פלוגתא.
- אשר לטענת השתק העילה מכוח החלטת הוועדה המחוזית בהתנגדות, הרי שטענה זו (ככל שנטענה על-ידי התובעת) מעוררת את השאלה אם החלטה של גוף מינהלי מעין-שיפוטי יוצרת מעשה בית-דין. התשובה לשאלה עקרונית זו מורכבת ובפסיקה ניתן למצוא לגביה דעות סותרות. ראו, למשל, רע"א 7675/06 נשר מפעלי מלט ישראליים בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ [פורסם בנבו] (10.4.2007); ע"מ (מחוזי-חיפה) 12837-01-09 פרופאל בע"מ נ' מס ערך מוסף עכו [פורסם בנבו] (6.12.2011); ת"א (מחוזי-ת"א) 1986/09 גבריאלאוגלו נ' נתיבי איילון בע"מ ואח' [פורסם בנבו] (8.7.2010); ת"א (מחוזי-ת"א) 1573/07 (בש"א 18378/07) אשדר חברה לבניה בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה אלעד ואח' [פורסם בנבו] (24.9.2008) [החלטה זו בוטלה בע"א (מחוזי-ת"א) 2388/08 הוועדה המקומית לתכנון ובניה אלעד נ' אשדר חברה לבניה בע"מ ואח' [פורסם בנבו] (25.11.2008)]; ע"א (מחוזי-ת"א) 1872/05 המועצה המקומית פרדס חנה כרכור נ' אחימן [פורסם בנבו] (31.7.2006).
--- סוף עמוד 30 ---