ש. ואם אין מה שנקרא שטח הוא צריך בתוכנית, מה הלאה?
ת. מטפלים בתוכנית אחרת, לא מיד עם אישור התוכנית מטפלים. זה יכול לקחת שנה, שנתיים או שלוש. תלוי מתי מחליטים לטפל בה.
ש. כלומר זה יכול לקחת גם שנים לפעמים.
ת. כן.
[עמ' 391 לפרוטוקול, שורות 25-14.]
ש. מה הקצב הסביר לרשום את התב"ע בטאבו?
ת. אני לא יודע. כמה שנים.
ש. לרשום הודעות לפי סעיפים 5 ו-7 תוך כמה שנים צריך לעשות את זה? מה סביר?
ת. אפשר לעשות את זה מיד, אפשר גם יותר מאוחר. לפי הצורך.
ש. הערה לפי סעיף 19?
ת. אחרי 5 ו-7.
ש. שנתיים שלוש מאישור תב"ע, סביר או לא סביר מנסיונך?
ת. תלוי. צריך להזמין תשריט, ולא תמיד מחליטים...
...
ת. לצורך סעיפים 5 ו-7 צריך להזמין אצל מודד תשריט לצרכי רישום, ולא תמיד זה היה בסדר העדיפות של המועצה מבחינת תקציבית, לא בער לה. אז לא תמיד עשו את זה מהר. כשהיו צריכים, עשו את זה מהר.
[עמ' 393-292 לפרוטוקול, שורה 28 ואילך.]
- במאמר מוסגר יצוין עוד בהקשר זה, כפי שכבר נרמז לעיל, כי החלטת הוועדה המחוזית בהתנגדות הנתבעים לתכנית זמ/4/224 נשענה אף היא במידה רבה על העובדה כי הצורך הציבורי לשטח שבמחלוקת הוגדר עוד בשנת 1982 במסגרת תכנית זמ/201, ובלשונה של הוועדה המחוזית שכבר צוטטה לעיל: "יודגש שיעודו של המגרש כמגרש ציבורי נעשתה בתוכנית קודמת זמ/201 ואין בתכנית זו כדי לגרום לפגיעה נוספת במתנגדים. עצם העובדה כי המועצה המקומית לא ממשה עד כה את זכותה להעביר לבעלותם מגרש זה ואיפשרה למתנגדים לעשות תקופה נוספת שימוש שלא כדין בנכס המיועד להיות נכס ציבורי לא יכולה להוות בסיס לטענה כאילו יש כיום הצדקה להקנות להם זכות בנכס זה".
--- סוף עמוד 60 ---
אלא שטיעון זה מוזר בעיניי. שכן, כאמור, אין ספק כי הוועדה המקומית והמועצה השתהו במידה בלתי-סבירה במימוש הצורך הציבורי שנקבע בתכנית זמ/201 ובהפקעת השטח מכוח צורך ציבורי זה, ובסופו של עניין הפקיעו את השטח מכוח תכנית אחרת ולשם צורך ציבורי אחר. קשה אפוא לקבל טיעון בו הרשות מעידה בעצם מעשיה על זניחת הצורך הציבורי שנקבע בתכנית, ובה בשעה נאחזת במחדל זה כדי להצדיק תכנית חדשה וצורך ציבורי אחר לאותם מקרקעין. בטיעון זה יש בעיניי כשל לוגי ניכר.
- מכלל האמור לעיל אני סבורה כי דווקא אם היינו מקבלים את טענת המועצה לפיה בעלותה בקרקע הינה בעלות "אוטומטית" מכוח הפרשה לצרכי ציבור שבוצעה בשנת 1982, הרי שהיה מקום לבטל הפקעה/הפרשה זו מן הטעם שהמועצה זנחה את מטרת ההפקעה/הפרשה (שמעולם לא בוצעה) והשתהתה מעבר לסביר במימוש מטרת ההפקעה/הפרשה (שמעולם לא בוצעה).
- עוד אציין בהקשר זה כי, לדעתי, הפגמים שנפלו בהפקעה לפי תכנית זמ/4/224 אינם מקריים וכי לא היה מדובר בהשמטה בהיסח הדעת וכיו"ב. אכן, מבחינות מסוימות מדובר בעיניי בלב הפרשה כולה ובגורם העיקרי לכך שהדברים התנהלו כפי שהתנהלו, ויש להצטער על כך שהמועצה לא השכילה להבין ולקבל זאת ולפעול בהתאם לדין.
כאמור, באופן פורמאלי נעשתה ההפקעה בשנת 2001 לפי תכנית זמ/4/224. אלא שלמעשה - כמתואר לעיל בהרחבה - הוועדה המקומית והמועצה היו תחת תחושה ברורה כי מדובר בהפרשה לצרכי ציבור התקפה עוד משנת 1982 וכי ההפקעה מכוח תכנית זמ/4/224 בשנת 2001 הייתה הליך טכני גרידא. על דרך ההקצנה אומר כי לדידן של הוועדה המקומית והמועצה כמעט ולא היה חשיבות לשמה של התכנית שתירשם בבסיס ההודעות מכוח הפקודה בשנת 2001, שכן מבחינתן היה מדובר במימוש זכות "היסטורית" ברורה, שבאותה עת רק נדרש לה כלי קיבול טכני מתאים לשם מימושה. בנסיבות אלה התרשמתי כי הוועדה המקומית והמועצה לא ייחסו חשיבות רבה לצורך בהתאמתו של כלי קיבול זה (תכנית זמ/4/224) למטרת ההפקעה לצורך שימור וכי עובדה זו היא שהובילה לפגמים הרבים שפורטו לעיל. כך גם כתבי-התביעה שבפניי לא תוקנו בשנת 2009 עם רישום הזכויות בשטח שבמחלוקת על שם המועצה, אלא רק בשנת 2011, ככל הנראה לאחר פסק-דיני בפרשת דבש.