הלך רוח זה של המועצה בא, למשל, לידי ביטוי בוטה בסעיף 10 לסיכומי התשובה מטעמה, בו נכתב באופן הסותר לחלוטין את דיני ההפקעה המודרניים כי:
לדידה [של התובעת – א.ל.ע.] אין כל חשיבות ורלוונטיות למשך הזמן שחלף מאז התגבשה ו/או קמה זכותה הקניינית של התובעת במקרקעין ובנכס לבין המועד שהחליטה לממש את זכותה ולהגיש את התביעה שבכותרת. כיוצא בזה גם אם "ישנה" התובעת על זכותה זו ולא מימשה
--- סוף עמוד 61 ---
אותה מכל סיבה שהיא, אין בכך בכדי לגרוע במאום מגדר הרשות וזכותה להגיש תביעה זו, ולממש את זכותה הקניינית בכל רגע בה תחפוץ.
- במלים אחרות, כאמור, המועצה עצמה טענה כי השטח שבמחלוקת הינו בבעלותה עוד משנת 1982. בנסיבות אלה, התרשמותי הייתה כי כאשר הועלתה לראשונה מטרת השימור, הוועדה המקומית והמועצה כלל לא סברו כי עליהן לפתוח בהליכי תכנון חדשים וייעודיים למטרה חדשה זו. תחת זאת הן פעלו תחת ההנחה כי השטח שבמחלוקת "מונח זה מכבר בכיסן" וכל שנותר הוא לשנות באופן טכני את מטרת ההפקעה של הרפת מהריסה לשימור.
רק לשם ההמחשה ראו, למשל, את תשריט האיחוד וחלוקה הראשון במסגרת תכנית זמ/4/224 (מוצג נ/2), בו הוגדרה עדיין הרפת כ"מבנה קיים" ולא כ"מבנה לשימור ושיקום".
כמו כן ראו את הדברים שאמר ביחס לשטח שבמחלוקת השמאי מרגלית, אשר הכין חוות-דעת וערך את טבלאות האיזון של תכנית האיחוד וחלוקה זמ/4/224, לפיהם "אני ב-224/4 לא הייתי צריך לתת לו שווי [לשטח שבמחלוקת – א.ל.ע.], מאחר והוא נכנס כשטח בבעלות הוועדה המקומית. אם נעשתה טעות, אני לא יודע אם נעשתה טעות, בתכניות הקודמות, המסגרת לדון בהם היה במסגרת התכניות הקודמות, ואני לא יכול לתקן את המעוות אם יש עיוות כזה, בתכניות שלי ב-224/4" (עמ' 67-66 לפרוטוקול, שורה 28 ואילך). במלים אחרות, על אף שהוועדה המקומית והמועצה כלל לא ביצעו את תכנית האיחוד וחלוקה מכוח תכנית זמ/201 ולא הפקיעו (או הפרישו לשיטת המועצה) את השטח שבמחלוקת, הרי שכאשר בוצעה תכנית האיחוד וחלוקה מכוח תכנית זמ/4/2244 הייתה הנחת העבודה (למשל לצורך הכנת טבלאות האיזון) כי שטח זה נמצא זה מכבר בבעלות המועצה.
כלומר, השתלשלות הדברים הייתה שהשטח שבמחלוקת הוגדר כשטח ציבורי פתוח ללא כל סיבה ומטרה, וכפועל יוצא מכך הפקעה זו לא מומשה במשך עשרות שנים. כאשר החלה להתפתח חשיבה בנושא של שימור בגבולות המועצה, "הלבישו" הוועדה המקומית והמועצה חשיבה לגיטימית זו על גבי השטח שלדידן הופקע או הופרש זה מכבר - ממש אות באות וללא כל שינוי של גבולות השטח שבמחלוקת - ובחרו לקצר את הדרך ולא לפתוח בהליך חשיבה ותכנון חדש של מטרת השימור. ראו, למשל, סעיף 37 לכתב-התשובה של המועצה בו נכתב כי "יתר מטרותיה וייעודיה [של תכנית זמ/4/224 – א.ל.ע.] אשר נקבעו עוד בתוכנית זמ/201 לא שונו כלל אלא הוטמעו במסגרת תוכנית זמ/4/224". אכן, במקום לפתוח בהליך תכנון מסודר ויסודי, אולי אף בשיתוף בעלי הקרקע, יצקו הוועדה המקומית והמועצה את החשיבה החדשה באופן שטחי למדי אל תוך התכנון הישן – תכנון שהן עצמם העידו במחדלן בן עשרות השנים כי אבד עליו הכלח.