עא 4071/16 יוסי בכר – ראש עיריית בת ים נ' אלי יריב

השופט נ' הנדל:

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ה"פ 22514-03-15, [פורסם בנבו] כב' השופטת ר' לבהר שרון) קבע כי הבחירות לראשות עיריית בת-ים שהתקיימו ביום 13.1.2015 מבוטלות, וכי יש לקיים בחירות חוזרות. האם קביעה זו בדין יסודה? זוהי השאלה שלפתחנו.

רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

--- סוף עמוד 3 ---

1.  ביום 13.1.2015 נערכו בחירות מיוחדות לראשות עיריית בת-ים. הבחירות התקיימו בעקבות השעייתו מתפקיד של ראש העיר הקודם – מר שלומי לחיאני (להלן: לחיאני), אשר הורשע בעבירות מרמה והפרת אמונים. על תפקיד ראש העיר התמודדו מר יוסי בכר (להלן: בכר או המערער), ששימש באותה העת כראש העיר בפועל, ומר אלי יריב (להלן: יריב או המשיב). בסיומה של מערכת בחירות טעונה וצמודה, זכה בכר. אחוז ההצבעה בבחירות עמד על 31.7% מכלל בעלי זכות ההצבעה בעיר, כאשר בכר קיבל 50.6% מהקולות ואילו יריב קיבל 49.4% מהם. הפער בין המועמדים עמד על 491 קולות מתוך 39,685 מצביעים בפועל.

2.  לאחר הבחירות הגיש יריב המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי, במסגרתה עתר להורות על ביטול תוצאותיהן ועריכת בחירות חדשות. לטענתו, בכר ואנשיו התערבו במערכת הבחירות תוך ביצוע מעשים חמורים ופסולים, העולים אף כדי שוחד בחירות. על פי הטענה, השפעתם הרחבה של מעשים אלה הובילה להטיית תוצאות הבחירות לטובת בכר, שלא כדין. המרצת הפתיחה פירטה שורה ארוכה של פרשות הנגועות, כך נטען, בליקויים מהותיים ובשוחד בחירות. בהמשך נתייחס לדברים בהרחבה הנדרשת, ואולם כבר כעת נביא, בתמצית, את הפרשות העיקריות – שההכרעה בהן היוותה את ליבת פסק הדין מושא ערעור זה:

-        לטענת יריב, ימים ספורים לפני הבחירות נתן בכר הבטחה פסולה למאות בעלי עסקים בקניון בת-ים שלא להעלות את הארנונה. זאת בניגוד לצו ארנונה ולהחלטת ועדת הערר לשנות את סיווג השטחים בקניון ובחניון הצמוד לו, ובתוך כך להעלות את גובה הארנונה בסכום כולל של כ-2 מיליון ש"ח בשנה, לרבות בגין שנים עבָרו (להלן: פרשת הקניון);

-        לטענת יריב, בתקופה שלפני הבחירות התערבו בכר ואנשיו, בניגוד לדין, בפעילות התובע העירוני (עו"ד מאיר, להלן: התובע העירוני) והורו, בכ-20 מקרים שונים, על הקלה בעונשים פליליים, הפחתת קנסות בגין עבירות רישוי עסקים ועיכוב בהגשת כתבי אישום. עוד נטען כי בתמורה, המוטבים פעלו בדרך פוליטית למען בכר, קידמו את מועמדותו ותמכו בו ברבים, בין היתר באמצעות תליית שלטי חוצות (להלן: פרשת התובע העירוני);