רמש (י-ם) 58204-03-14 ג. נ' ש.

החלטה

1. 1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט נמרוד פלקס) מיום 25.2.14, בו דחה את ערעורי המבקשים על החלטתו של כב' הרשם (כתוארו דאז) ערן שילה, מיום 8.12.13, בה הורה למבקשים, "לפרש את סכום התביעה ולשלם עבורה אגרה כדין (1% מסכום התביעה). המשיבים יוכלו להודיע בתוך 14 יום כיצד הם מבקשים לפעול: תיקון כתב התביעה על דרך הסרת סעדים אלה [אשר בגינם מחוייבים בתשלום אגרה כאמור – ב.ג.], או תיקון כתב התביעה על דרך פירוש סכום התביעה" (סעיף 44 להחלטה).
2. 2.כפי שמפורט בפסק דינו של בית משפט קמא, המבקשים שלפניי הגישו שתי תביעות לבית משפט לענייני משפחה: האחת, תמ"ש 37237-11-11, היא תביעתו של מר ג. ב. (להלן: "ג."), אחד מבניו של ש. ב. (להלן: ש.), שהגיש נגד אביו, אחיו ב. ב. (להלן: "ב.") וחברת [פלונית]בע"מ (להלן: החברה), בה נטען לקיפוחו כבעל מניות בחברה, כמובנו של מונח זה בסעיף 191לחוק החברות, התשנ"ט - 1999. במסגרת תביעתו זו, נתבעו סעדים לתיקון מעשי הקיפוח הנטענים, כפי שיפורט בהרחבה להלן. האחרת, תמ"ש 42720-01-12, היא תביעתו של בן נוסף של ש., י. ב. (להלן: "י."), נגד אותם נתבעים. אף בה נטען לקיפוחו כבעל מניות בחברה, ואף בתביעתו מתבקשים סעדים (אם כי לא זהים לסעדים המבוקשים בתביעתו של אחיו ג.) לתיקון הקיפוח הנטען.

בכותרתה של התביעה הראשונה הוצהר: "שווי התביעה: אינו ניתן להערכה כספית", ושולמה בעדה אגרה בסך 2,840 ₪ (כולל אגרת פרוטוקול) בהתאם לפרט 2 לתוספת הראשונה לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (אגרות), תשנ"ו - 1996 ("כל תביעה בענייני רכוש שאינה לסכום כסף קצוב")(להלן: "תקנות האגרות"). אף בגין התביעה השנייה שולמה אגרה בסך 2,868 ₪ לפי פרט זה (לאחר עדכון האגרה בראשית שנת 2012).

(להלן אתייחס גם לג. וי. יחד כ"מבקשים", ולש., ב. וחברת [פלונית] כ"משיבים").

3. 3.בהחלטתו האמורה מיום 8.12.13, דן כב' הרשם בבקשה שהגישו המשיבים דנן, "לסילוק התובענות על הסף ולחלופין, לפירוש הסכום הנתבע בכתבי התביעה ולתשלום האגרה בהתאם". בבקשה האמורה נטען, כי הסעדים אשר התבקשו בשתי התביעות "הינם סעדים כספיים – אופרטיביים", וכי על כן, יש לשום את התביעות ולשלם עבורן אגרה בסך

--- סוף עמוד 3 ---

1% משיוויים, בהתאם לפרט 1 לתוספת הראשונה לתקנות האגרות; ומאחר שלא שולמה אגרה כאמור, בקשו המשיבים את מחיקת שתי התביעות עקב תשלום אגרה בחסר. לחילופין, בקשו כי בית המשפט יחייב את המבקשים דנן "לפרש את הסכום הנתבע" ולשלם אגרה בהתאם.

4. 4.על מנת להבין על בוריה את הסוגיה שבה דן כב' הרשם בהחלטתו האמורה, וכן את מסקנת פסק הדין של בית משפט קמא בערעור שהוגש על ההחלטה האמורה, אביא להלן, ראשית, את ההוראות הרלוונטיות של התקנות האמורות בשאלת האגרה, ולאחר מכן, את פירוט הסעדים אשר התבקשו בשתי התביעות שהגישו המבקשים, ככתבן וכלשונן:
5. 5.בתקנה 2 לתקנות האגרות נקבע כי תובע נדרש לשלם את האגרה הקבועה בתוספת הראשונה לתקנות, כאשר בתוספת זו קיימות מספר אופציות, אשר הרלוונטיות לענייננו הן כדלקמן:

א.           האגרה הקבועה בפרט 1 לתוספת - "תביעה לסכום כסף קצוב", אשר בנוגע אליה יש לשלם 1% מהסכום הנתבע.