--- סוף עמוד 10 ---
ומחקר כרמיאל בע"מ [פורסם בנבו] (19.6.02), התייחס בית המשפט העליון לסוגיה זו, באומרו כדלהלן:
"במקרה שלפנינו הסעד (אולי המרכזי בהמרצת הפתיחה) הוא סעד לפי סעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 ואנו סבורים שניתן להביאו בגדר 'צו עשה' בגדר סעיף 3 לתקנות בית המשפט (אגרות), התשמ"ח – 1987 כהגדרתו של 'צו עשה' בסעיף 1 לתקנות אלה."
ברם, בעקבות קביעה כללית זו, התעוררה השאלה, במקרים כגון התביעות נשוא ההליך דנן, האם משמעה כי יש להתייחס לכל הסעדים אשר מוסמך בית המשפט לתת מכוח סעיף 191כאל "צווי עשה" לתיקון קיפוח, כך שלא יסווגו כסעדים כספיים אך בגין כך שכלולות בהם גם הוראות לביצוע אי אלו תשלומים; או לחילופין, יש להתייחס לגופו לכל סעד המבוקש במסגרת סעיף 191, ולבחון האם אותו סעד ספציפי הינו סעד בעל אופי כספי, או אז יחויב באגרה לפיפרט 1 לתוספת.
- ואכן, בית המשפט העליון התייחס לשאלה זו, והכריע בה, בפסק דין ענבי האמור. בפרשת ענבי, אשר גם בה הוגשה תביעה להסרת קיפוח המיעוט, התעוררו שתי שאלות עקרוניות, וביניהן - השאלה הנדונה לפנינו ואשר תוארה לעיל, באשר לתשלום האגרה המתאימה, בהתייחס לאופיים של הסעדים הספציפיים שנתבעו בתביעה האמורה. ראשית, התייחס בית המשפט לשאלה, האם במקרה שמבוקשים סעדים כספיים מובהקים, יחול על התובעים חיוב אגרה בהתאם לאופיים, או שמא, עצם האכסניה של התביעה, במסגרת סעיף 191 לחוק החברות, היא הקובעת את אופייה של התביעה בכללותה, באופן שהאגרה המתחייבת לא תבוסס על אופיו של סעד ספציפי זה או אחר הכלול במכלול הסעדים המבוקשים, אלא על עילתה של התביעה כתביעת קיפוח; ושנית, בהנחה כי אופיים של הסעדים המבוקשים הוא אשר יקבע את חיוב האגרה המתחייבת, מהם המאפיינים של הסעדים השונים האפשריים, אשר לפיהם יוגדר אופיו של סעד זה או אחר כסעד כספי.
- הצדדים שלפניי השקיעו את מרצם בטיעוניהם בכל הערכאות – לפני כב' הרשם ובית המשפט לענייני משפחה, וגם לפניי – לשם קביעת הפרשנות המדויקת של קביעת בית משפט עליון בפרשת ענבי האמורה בנוגע לשתי השאלות האמורות. אי לכך, אפתח את הדיון באשר למשמעותו של פסק דין ענבי, בהבאת דברי בית המשפט העליון (כב' השופט א. רובינשטיין) כהווייתם:
"השאלה המהותית היא האם המדובר בתביעה שנקבע בה סעד כספי או אך סעד ששוויו אינו ניתן לביטוי בכסף. אכן, מיסודה המדובר בתביעתם של בעלי מניות מיעוט מכוח סעיף 191לחוק החברות... סעיף 191, וכן קודמו – סעיף 235 לפקודת החברות