על פסק הדין האמור של בית משפט לענייני משפחה מוגשת בקשת רשות הערעור שלפניי.
הערעור
- בבקשת רשות ערעור שהגישו ג. וי., חוזרים על מלוא טיעוניהם למטה, ומוסיפים טענה אחת מרכזית וחשובה: לטענתם, ההחלטות דלמטה כמעט ולא התייחסו כלל לפסק הדין המוביל בסוגיה שלפנינו – הרי הוא רע"א 783/05 ענבי נ' קורן [פורסם בנבו] (20.6.06)) (להלן: פס"ד ענבי) – ולהשלכותיו באשר להלכה הראויה שיש לקבוע גם בעניינו. ואכן, מעיון מהחלטות כב' הרשם ובית משפט לענייני משפחה עולה, כי מעמד הבכורה ניתן בהן לפסיקה המאוחרת יותר של בתי משפט המחוזיים אשר דנו בסוגיית האגרה בהליכים לפי סעיף 191לחוק החברות, בלי שיתנו את הדעת לפרשנות הראויה והנכונה של פס"ד ענבי עצמו.
- בהקשר זה, ועל מנת לקבוע את המסגרת הרעיונית בה אדון בבקשת הערעור (וגם בטענת המשיבים שיש לדחות על הסף את בקשות רשות הערעור מכוח הלכת חניון חיפה, כפי שיפורט להלן), אעיר כבר עתה: כפי שניתן ללמוד מעיון בסעיף 191(א) האמור (וכפי שניתן ללמוד גם מקודמו של סעיף האמור, סעיף 235 לפקודת החברות (נוסח חדש), תשמ"ג-1983), המחוקק שואף בסעיף זה למתן שיקול דעת רחב וגמישות מרבית לבית המשפט, בבואו להורות על הסעדים המתאימים לשם תיקון קיפוח המיעוט בנסיבות הספציפיות של המקרה שלפניו. להלן נוסחו של סעיף 191(א) האמור:
"התנהל עניין מענייניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו ענייני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה, כפוף להוראות סעיף 301, מניות ממניותיה".
והנה, עצם הגמישות שנקבעה בסעיף זה, עוררה ספק במישור חיוב אגרה, עת מוגשת תביעה לתיקון קיפוח, בה לא מסתפקים התובעים בבקשה כללית כי בית המשפט יקבע את הסעדים המתאימים לפי שיקול דעתו, ובמקום זה הם מפרטים בתביעתם סעדים ספציפיים אופרטיביים המבוקשים על ידם לתיקון הקיפוח הנטען, כאשר ביניהם כלולים גם סעדים בעלי אופי כספי.
אמנם, לית מאן דפליג כי כברירת מחדל יש להתייחס לתביעה לסעד מכוח סעיף 191האמור כאל בקשה למתן צו עשה, שהרי בתביעה זו מבוקש כי בית המשפט ייתן הוראות מתאימות לתיקון הקיפוח הנטען. ברע"א 232/02 ד"ר ויקטור שריבמן נ' מ.ט.ס. תעשיות