לגבי אסוליו טוענת הנתבעת שלא נמצאו בשטח הגידול שלו נמטודות וגם אם היו נמטודות בשרשי הצמחים, הם אינם עדות לנזק. הנתבעת נסמכת על תמונות שצילם שגיא גל והשמאי מטעמה מר שרף, אשר טען שלא מצא נזק בחממה. לטענת הנתבעת, אסולין נהנה מהיבול כל העונה.
- ביום 28.4.15, מונתה מטעם ביהמ"ש שמאית מקרקעין וחקלאות זילברמן מירי ליתן חוו"ד לגבי מדמון ועדי רז, ביחס לפחת ביבול בעקבות החיטוי שבוצע על ידי הנתבעת. לצורך הכנת חוות דעתה עמדו בפניה כתבי הטענות, חוות דעת של גיא עוז שמאי מטעם התובעים, חוות דעת של דוד כצנלסון שמאי מטעם הנתבעת, תוצאות בדיקת מעבדה למחלות צמחים בנגב מיום 14.3.13, דו"ח פיתוח מוצרי עגבניות מיום יולי 2010, חוות הדעת של ארנולדס מיום 2.6.13, חוות הדעת של פרופ' שוסיוב מהפקולטה מיום 13.3.14, חוות הדעת של פרופ' רובין מספטמבר 2013 ומאי 2014, צילומים וסרטונים שביצעו שמאי הצדדים, הבהרות מטעם הצדדים, חשבוניות .
--- סוף עמוד 25 ---
- בחוות דעתה פרטה את חוות הדעת השמאיות של הצדדים שהוגשו לתיק בית המשפט. לצורך מתן חוות דעתה היא עיבדה של תוצאות הדגימה של שמאי הנתבעת, צפתה בסרטונים שצילם שמאי התובעת ביום 21.1.13, השוותה בין המשקל הנמוך והגבוה בכל אחת מתוצאות הדגימות, פרטה את התוצאות וקבעה, שכאשר משווים את התוצאות המתקבלות מניתוח המדגם בחוות הדעת של שמאי הנתבעת, הנזק בא לידי ביטוי . ההשוואה בין משקל המינימום למקסימום מראה הבדל משמעותי בין הפירות שמשקלם המקסימלי גדול פי 1.3 -2.5 מהמשקל המינימלי. עשיית ממוצע של דגימות המינימום והמקסימום מטשטשת את ההבדל ומעלימה את הנזק. הפירות אמורים להיות באותו גודל של צמחי העגבניות ומשקלם אמור להיות דומה, וכל סטייה מעידה על בעיה בגידול. היא פרטה בטבלה את ניתוח תוצאות השקילה שערך שמאי הנתבעת ומצאה, שיש פחת ביבול ועיקר הנזק החל מחודש ינואר. מבדיקתה היא הגיעה למסקנה שהשטח בו ארע הנזק הוא 18 דונם ומסקנתה היא שהפחת עקב חוסר ביבול, הוא 90 טון והפחת עקב ירידה באיכות הוא 12 טון ובסה"כ 102 טון .
- בחקירתה העידה כי בעת מתן חוות הדעת לא הייתה אפשרות לראות את צמחי ויבולי העגבניות בעונה הרלוונטית, וחוות דעתה מבוססת על נתוני השמאים של הצדדים, היא ערכה חישובים בדרך הנכונה לפי ממוצע, על בסיס נתוני שמאי הצדדים, ועשתה השוואות של שתי שקילות שבוצעו באוגוסט ובנובמבר 2012 . היא אישרה שהשמאי עתריה ערך חישוב אובדן משקל בכל אשכול ולא בפרי בודד, אך השאלה היא שאלה של יחס בין השקילות ולכן אין משמעות למה שקלו ובפרט ששתי השקילות הן לאותו פרט. היא ערכה חישוב של היחס בין שקילות העגבניות שערכו שמאי הצדדים, כאשר העיקרון הוא היחס בין פירות פגועים לפירות לא פגועים, וכאשר היה הבדל היא חישבה את שיעור הפחת.
- לדבריה היא ערכה שתי שיטות חישוב, האחת על פי השקילות של שמאי התובעת והשנייה על פי שקילות של שמאי הנתבעת. בשקילה השנייה היא התייחסה לשקילות של שמאי הנתבעת על פי 260 המדידות שערך, מה שנתן לה אחיזה סטטיסטית טובה יותר והנתון שלו נראה לה מתאים יותר ומבוסס יותר. היא לקחה את נתוני שני הצדדים והפחת שנקבע על ידם הוא מאוד דומה . לדבריה, יש שני ראשי נזק, האחד פירות קטנים יותר והנזק השני כל מה שנותר ולא ניתן למכור אותו באותו מחיר כיוון שהוא פחות יפה, מה שמשפיע הנושא הפחת והמשקל.
מירי זילברמן העידה כי הנתון של 15 טון לדונם מתבסס על עלון הירקות. הדרך לעשות שומות חקלאיות ולהראות נזק של הנמטודות, הינה הפחתה של משקל, כיוון שהנמטודות "מתחרות" עם הצמח על מקורות המזון והן גורמות לפירות להיות קטנים יותר ולכן ביצעה השוואה בין הפירות הגדולים לקטנים. לדבריה אין לעשות את הנזק על פי אומדן כפי שעשה שמאי התובעת.
- לגבי חוות הדעת המומחה מטעם בית המשפט, אשר קבע כי הנזק ליבול שלו הינו 50,000 ₪,
טוען שגיא גל, שבפני המומחה היו מסמכים וחוות דעת הצדדים והמומחה עצמו לא ביקר בבית