בהינתן הקביעה שהמנוח צבר במשך השנים חוב כספי כלפי מימי הנגב, הרי שיש לראות את המנוח והנתבעת כמי שחבו, ביחד ולחוד, כלפי מימי הנגב, בפירעונו של החוב.
- עיון בדוגמאות שפורטו בפסיקה שצוינה לעיל מעלה כי האגודה יכולה לייחס הוצאה או הפסד לחבריה, ככל שאלה קשורים לפעילותם, לאחר שנשאה בעלות הכרוכה בהם. כך למשל צוין בעניין שנדון בעניין "אביאל" כי "אם המושב שילם עבור מים שהחבר צרך או מיסים ואגרות בהן נתחייב, הרי תשלום זה הוא חוב של החבר למושב" (פסקה 28).
בענייננו, הנתבעת נקטה בדרך של קיצור, קפנדריא, והעבירה את הכספים למימי הנגב, תוך חיוב כרטיסו של המנוח, על מנת לפרוע את החוב, מבלי שנדרשה קודם לכן לפירעונו ממקורותיה הכספיים.
לא מן הנמנע שהיה על הנתבעת ללכת בדרך המלך, על פי ההלכה הפסוקה, לפרוע מקופתה את החוב הכספי שצבר המנוח כלפי מימי הנגב, לרשום בספריה את ההוצאה כחוב של המנוח, ואז לחייבו בפירעונו.
- עם זאת, וגם אם היה על הנתבעת להתנהל באופן שונה, כאמור לעיל, באשר לאופן שבו חויב המנוח בפירעון החוב, לא מצאתי לנכון לשנות מתוצאת הדברים, בשים לב לנסיבות העניין.
הנתבעת עמדה בפני סיכון מוחשי למתן פסק דין, בשים לב להגשת תביעה כספית כנגדה (וכנגד המנוח) בבית משפט השלום באשקלון, ובהמשך לנקיטת הליכים לגביית החוב. התביעה נזנחה, ובהמשך נמחקה מחמת חוסר מעש, אך זאת בשל הודעתה למימי הנגב על כוונתה להביא לפירעון החוב.
בנסיבות העניין, למימי הנגב עמדה אפשרות, על פי הדין, לחדש את ההליך המשפטי, ככל שהחוב לא היה נפרע.
צפרירי העיד כי בכוונתו היה לחדש את ההליך המשפטי ככל שהחוב לא היה נפרע (ע' 39, ש' 11-16).
הנתבעת הודיע למימי הנגב על הפסקת ההתקשרות עמה, החל מיום 1.1.2008, ובנסיבות אלה מימי הנגב לא יכלה לנתק את המים למנוח, על מנת לגרום לו לפרוע את החוב, והדרך היחידה שעמדה בפניה הייתה לנקוט בהליכים של משפט וגבייה (נספח ב' לתצהיר צפרירי; עדותו, ע' 35, ש' 3, 9-13).
עקב סיום ההתקשרות עם מימי הנגב, לא מן הנמנע שהנתבעת הייתה צפויה לנקיטת הליכים לגביית החוב ישירות בלשכת ההוצאה לפועל, לפי סעיף 4יב' להסכם עם מימי הנגב, שענייננו נקיטת הליכים על יסוד שטרי חוב, ככל שאלה הופקדו אצלה, במקרה של סיום הקשר עם מימי הנגב בטרם נפרעו מלוא החובות.
--- סוף עמוד 12 ---
ראוי לציין כי גם אם הנתבעת הייתה נפנית לחייב את המנוח, לאחר פירעון החוב מקופתה, תוצאת הדברים, במישור המעשי, מבחינת המנוח והתובעים, הייתה זהה.
- זאת ועוד. יש לשים לב שהחלטת האסיפה הכללית, מיום 13.1.2008, לגבי פירעון חובות החברים לאגודה ולמימי הנגב, מהכספים שהתקבלו מחברת תנובה, התקבלה כשלוש שנים לפני שניתן פסק הדין בבג"ץ ניר בנים.
בבג"ץ ניר בנים כב' השופט י. עמית ראה לנכון להעיר "הערות אזהרה" לגבי החלטות שהתקבלו אצל האגודות טרם מתן פסק הדין, לגבי אופן השימוש בכספים שהתקבלו מחברת תנובה.