עיון בכרטסת מעלה שישה חיובים בסכום הנ"ל מיוני ועד נובמבר 2005.
ראוי לציין כי גם טענה זו לא עלתה בכתב התביעה ובתצהירו של צח טיבולי. ככל שהתובעים סברו כי יכול והמדובר בחיובים שבוצעו שלא כדין, החוסים תחת טענתם
--- סוף עמוד 5 ---
הכללית בדבר קיומו של סכסוך לגבי החוב (סעיף 9 לכתב התביעה), ובשים לב למועדי החיוב, והזמן הרב שחלף מאז, סבורני שהיה עליהם להידרש לבירור העניין בהליכים מקדמיים, או לפחות לבקש את הצגת התיעוד הרלבנטי לעניין זה על ידי העד מטעם הנתבעת, רונן כהן, בעת דיון ההוכחות, אלא שנראה כי הדבר לא נעשה. יש לציין כי רונן כהן, יו"ר וועד האגודה, לא נחקר כלל על החיובים הנ"ל.
בנסיבות העניין סבורני שאין מקום לקבל את הטענה כי המדובר בחיובים שבוצעו שלא כדין.
יא. התובעים טענו כי בפסק דין שניתן ביום 20.6.1989 נקבע כי ההתחשבנות תיעשה במישרין בין המנוח לבין מימי הנגב (נספח ת/9 לתצהיר צח טיבולי), אך לא מצאתי שיש בכוחה של טענה זו לסייע לעניינם.
על פי הכתוב במסמך שצורף, שנרשם בכתב יד, המדובר בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין, אלא שלא צוינו מספר ההליך ושמות הצדדים, ולא ברורה זהותו של המותב השיפוטי.
גם אם אניח שהצדדים להסכם היו המנוח ומימי הנגב, הוסכם במסגרתו על מנגנון התחשבנות בין הצדדים, בין היתר, לגבי חיובי העבר, ונקבע כי שיעורי התוספות על התעריפים ייקבעו על ידי וועד האגודה פעם שנה, עם הגשת התקציב (סעיף יח'), ומכאן שקביעת התעריפים נותרה אצל הנתבעת.
המדובר בהסכם שנערך זמן ניכר טרם ההתרחשות הנוגעת לענייננו, והחשוב מכך, לא הועלתה על ידי התובעים טענה בקשר לתנאים שפורטו במסגרתו, שיש לה נגיעה קונקרטית לנתוני הזיכוי והחיוב שפורטו בכרטסת, או ליתרת החוב, ומכאן שלא הוכח על ידם כי המסמך האמור הינו רלבנטי לבירור הסוגיות העומדות לדיון בהליך זה.
הטענה שלפיה הוסכם בין הצדדים על עריכת התחשבנות ישירה בין המנוח לבין מימי הנגב, אין בה כדי לשנות ממצב הדברים שנהג הלכה למעשה, מכיוון שממילא בעלת דברם של חברי האגודה, ובכללם המנוח, בכל הנוגע להספקת המים, הייתה מימי הנגב, וזאת לגבי אותם רכיבי החיוב שהיו בגדרי סמכותה (עדות צפרירי. ע' 38, ש' 5-8).
יב. ראוי לציין, אם כי בזהירות הראויה, כי לא הוצג מסמך בכתב מטעמו של המנוח באשר להשגותיו הנטענות לגבי שיעור החוב, וצפרירי העיד שהמנוח לא פנה אליו בכתב בעניין זה (ע' 35, ש' 18-21). ב"כ התובעים טען כי המנוח לא ידע לקרוא ולכתוב (ע' 36, ש' 10), ועם זאת, המנוח נקט בהליכים משפטיים שונים במשך השנים והסתייע בשירותיהם של עורכי דין, ובכל זאת לא הוצגה ולו פנייה אחת בכתב מטעמו באשר להשגותיו על שיעור החוב. ושוב- בזהירות הראויה.