יג. בתצהיר שהמנוח הגיש בהליך אחר (ת.א. 4322/09 בבית משפט השלום בבאר שבע) נטען כי החוב כלפי מימי הנגב אינו חוב אמיתי (ס' 19), אלא שלא מצאתי שהועלו
--- סוף עמוד 6 ---
במסגרתו טענות קונקרטיות לגבי רכיבי החיוב שפורטו בכרטסת, או לגבי שיעור החוב (נספח י' לתצהיר כהן). יש לזכור כי המנוח הודה בחקירתו הנגדית בהליך הנ"ל בדבר קיומו של חוב למימי הנגב, כפי שצוין לעיל.
- התובעים טענו בסיכומיהם כי התביעה הכספית שהוגשה, בשנת 2007, בבית משפט השלום באשקלון, על ידי מימי הנגב כנגד המנוח והנתבעת (ת.א. 1716/07; נספח ת/3 לתצהיר צח טיבולי), נמחקה מכיוון שלא הייתה ברת הוכחה, בית המשפט דחה בקשה למתן צו עיקול זמני על הנתבעים, והנתבעת לא הוכיחה אחרת בעניין זה, ובכלל זה לא זימנה את בא כוחה דאז, עו"ד צוקר למתן עדות, לא הגישה את מסמכי התביעה, ומכל מקום לא ניתנה למנוח רשות להתגונן והזדמנות לשטוח את טענותיו לגבי חובו הנטען בשל צריכת המים.
סבורני שלא ניתן להשליך מההליך המשפטי שמימי הנגב נקטה בזמנו, לגבי החוב הנטען ושיעורו, בגין צריכת המים, או לגבי טענות ההגנה שיכול ועמדו למנוח בעניין זה.
התביעה האמורה נמחקה על ידי בית המשפט באשקלון מחמת חוסר מעש, בחלוף כשישה חודשים ממועד הגשתה, לאחר שהנתבעים (שם) לא הגישו בקשה למתן רשות להגן, ומימי הנגב זנחה את התביעה לאחר שהנתבעת הודיעה כי בכוונתה לפרוע את החוב מכספים שהתקבלו מחברת תנובה (עדות צפרירי, ע' 33, ש' 22-25).
הטענות שהעלו התובעים כי התביעה האמורה הייתה משוללת כל סיכוי להצליח, וכי הנתבעת לא השכילה להניח ראיות בהליך זה לגבי סיכויי הצלחתה, דינן להידחות, מהטעם שהנטל להוכיח טענות אלה מוטל על הטוען אותן, כלומר על התובעים, ואלה לא הניחו ראיות של ממש לצורך הוכחתן.
בכלל האמור לעיל, התובעים טענו כי בית המשפט דחה בקשה להטיל צו עיקול זמני, אלא שהטעם שניתן לכך היה העדרו של פירוט הולם בתצהיר לגבי החוב הנטען (תדפיס החלטה מיום 10.11.2007; נספח ת/4 לתצהיר צח טיבולי), ואין בכך כדי להעיד על סיכויי קבלת התביעה ככל שהייתה מתבררת לגופה.
כך הדין גם לגבי הטענה שלא ניתנה למנוח הזדמנות לשטוח את טענותיו בהליך הנ"ל.
ככל שהתובעים סברו שלא הייתה תקומה לתביעה לאור טענות ההגנה שיכול ועמדו למנוח, הרי שהיה באפשרותם להציגן בהליך זה, אלא שלא מצאתי כי הועלו טענות קונקרטיות בכתב התביעה, או בתצהירו של צח טיבולי, לגבי החוב הנטען, למעט טענה כללית וסתמית לגבי קיומו של "סכסוך על יתרת החוב" (סעיף 9 לתביעה), ולא מצאתי שהטענות שנטענו בסיכומים, לגבי שיעור החוב, נתמכו כראוי בחומר הראיות שהונח בפניי.
- התובעים טענו בסיכומיהם כי הנתבעת לא הייתה חייבת בפירעון החוב, כל עוד לא ניתן פסק דין בתביעה הנ"ל, אלא שאין בידי לקבל את הטענה.
הנתבעת התחייבה כלפי מימי הנגב, במסגרת הסכם ההתקשרות ביניהן, בפירעונם של חובות החברים בגין צריכת המים, ככל שלא ייפרעו במועדם, וזאת בתוך 10 ימים ממועד דרישתה הראשונה של מימי הנגב, ומכאן שהתחייבותה בעניין זה השתכללה טרם הגשת התביעה, בהנחה שקדמה לה התראה לפי הדין, או לכל המאוחר בסמוך למועד הגשתה