--- סוף עמוד 7 ---
לבית המשפט (סעיף 4ה' להסכם ההתקשרות; נספח ה' לתצהיר כהן). להסכם זה ותנאיו אתייחס ביתר הרחבה בהמשך.
- התובעים טענו בסיכומיהם כי לנתבעת עמדה טענת הגנה של ממש כלפי מימי הנגב, מכיוון שהתנערה מחובו הנטען של המנוח במכתבה מיום 2.1.2006 (נספח ת/7 לתצהיר צח טיבולי), אלא שאין בידי לקבל את הטענה.
הנתבעת הודיעה למימי הנגב במכתבה הנ"ל כי "...מושב אוהד לא יכיר בחוב של משק 31, משה טיבולי, באם יהיו צריכות מים נוספות של משק זה לפני גביית כל חוב הקיים למשק זה החל מהיום".
מעיון במכתב עולה בבירור כי הנתבעת לא התנערה מאחריותה לכלל החוב שהמנוח צבר בגין צריכת המים, ככל שלכך כיוונו התובעים בסיכומיהם, מכיוון שההודעה, על פי האופן שבו נוסחה, התייחסה לצבירת חיובים כספיים נוספים בעתיד.
מכל מקום, מעדותו של רונן כהן, יו"ר ועד האגודה, עולה כי לא היה בכוונתה של הנתבעת להשתחרר מאחריותה לפירעון החוב, על פי ההסכם שבינה לבין מימי הנגב, והתכלית שעמדה ביסוד ההודעה האמורה הייתה להעמיד את מימי הנגב על המשמר בנוגע לחובו הנצבר של המנוח, והצורך לנקוט במהלכים על מנת לאכוף עליו את פירעונו (עדותו, ע' 25, במיוחד ש' 17-25; ע' 30, ש' 15-16).
גם אם היה מקום לקבל את טענת התובעים באשר לנפקות המשפטית שיש ליחס להודעה האמורה, באשר להפטרה של הנתבעת לגבי כלל החוב, או, לכל הפחות, לגבי יתרת החוב שנוצרה לאחר הוצאת ההודעה- למרות שלטעמי אין בטענה זו ממש- הרי שמימי הנגב ניתקה במרץ 2006 את הספקת המים למנוח, וזאת בהמשך להחלטת הנתבעת בעניין זה.
מחומר הראיות עולה שהפסקת המים הייתה לגבי שימושים חקלאיים, וניתן לראות שהחיובים בגין צריכת המים בהמשך התקופה היו בסכומים לא משמעותיים, וככל הנראה בשל צריכה פרטית (סעיף 28, ונספח י' לתצהיר רונן כהן; הכרטסת; סעיפים 10, 11, 12, ו- 26 (סיפא) לתצהיר המנוח, ב-ת"א 4322/09 בבית משפט השלום בבאר שבע. נספח י' לתצהיר כהן).
יוצא אפוא כי מימי הנגב, בעצה אחת עם הנתבעת, פעלה לצמצמם את המשך צבירת החוב, באופן המתיישב עם דרישת הנתבעת בהודעה הנ"ל, וגם מטעם זה לא עמדה לנתבעת טענת הגנה של ממש כלפי מימי הנגב, בנוגע להודעה האמורה.
- מהמקובץ לעיל מצאתי לנכון לקבוע כי חובו של המנוח בשל צריכת המים, לפי נתוני הכרטסת של מימי הנגב, עמד על סך של 50,634.94 ₪, נכון ליום 19.1.2008.
- התובעים העלו טענה נוספת כי הכספים שהוקצו למנוח, כתוצאה ממימוש יחידות ההשתתפות של הנתבעת אצל חברת תנובה, היו בגדר קניינו הפרטי, ולנתבעת לא עמדה היכולת לקבל החלטה, באמצעות רוב הנוכחים באסיפה הכללית, שנערכה ביום 13.1.2008, לגבי העברת הכספים האמורים למימי הנגב, לצורך פירעון החוב הכספי שיוחס למנוח בגין צריכת מים.
--- סוף עמוד 8 ---