לטענת הנתבעות, ההסכם עם החממה איננו מגדיר את ההלוואה של המדען הראשי כהשקעת חממה, אלא מגדיר במפורש כי החממה מתחייבת להשקיע סך של 300,000 ₪, ושהיא תדאג למימון מהמדען הראשי בסכום של 1,700,000 ₪. מה גם, שהנתבעות מתייחסות לכספי המדען הראשי כאל הלוואה.
- לאחר הסכם ההשקעה, העבירה החממה למיזם סך של 300,000 ₪, ובהתאם להסכם מיום 24.2.2012, הנפיק התובע לנתבעת 1, חשבונית מס על-סך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ, סכום זה התקבל בפועל ביום 16.4.2012, ויובהר כי התשלום בוצע על-ידי נתבעת 2 באמצעות העברה בנקאית לחשבון הבנק של התובע.
- יוער, תחילה התביעה הוגשה כתביעה למתן חשבונות, אולם במסגרת הדיון שהתקיים ביום 2.6.2013, הורה בית-המשפט לנתבעת 2 להגיש הודעה בעניין קבלת יתרת 2 המיליון ₪ שהתקבלו מהמדען הראשי. ביום 23.6.2012 הוגשה הודעה על-ידי נתבעת 2, בה נאמר כי היא מודיעה בזאת כי לוותה סך של 1,700,000 ₪ מהמדען הראשי. לפיכך, כתב התביעה תוקן, והתובע עותר להשלמת שיעור העמלה.
- כמו כן, הוענקו לתובע אופציות במיזם, המהוות 5% מסך המניות אשר הונפקו ל- דה-טיים בגין ההשקעה של 2 מיליון ש"ח.
הצדדים חלוקים ביניהם באשר לעמלה המגיעה לתובע, אם בכלל, ומתעוררות שאלות באשר לחבותן של נתבעת 1 ונתבעת 2 כלפי התובע, ובאשר לסכום ההשקעה שהועבר למיזם. ׂ
תמצית טענות התובע:
- במסגרת סעיף 2 (a) להסכם התחייבה נתבעת 1 לשלם לתובע עמלת גיוס הון למיזם, בשיעור של 5% מהשווי הכספי אשר יועבר לחברה תמורת מניות. לפי הנטען, בסעיף זה צוין מפורשות "ערך ההשקעה", כלומר הכספים ושווי המניות אשר יועברו לחברה.
- זאת ועוד, במסגרת סעיף 2 (b) להסכם נקבע כי יוענקו לתובע אופציות במיזם, המהוות 5% מסך המניות אשר יונפקו בגין מלוא סכום ההשקעה, אשר יושקע על ידי המשקיעים שהתובע יתווך למיזם.
- יובהר, ההסכם נחתם על-ידי נתבעת 1 ביום 10.12.2010, ואילו נתבעת 2 הוקמה ביום 10.10.2011, כלומר עצם ההקמה של נתבעת 2 משמעה בפועל כי התובע צלח בעבודתו, וברצון המשקיעים היה להעביר כסף למיזם. שהרי, לצורך כך מוקמת נתבעת 2 אשר אליה מועברים כספי המשקיעים בתמורה למניות.
- בעקבות ההסכם, פנה התובע למספר משקיעים פוטנציאליים באישורו של אגמון, עניין אותם בהשקעה במיזם, פנה גם לחממת דה-טיים, והציג בפני נציגה את המיזם, לשם גיוס הון להשקעה.
- התובע היה מעורב באופן מלא במו"מ אשר נערך בין החממה לבין נתבעת 1 והמיזם.
- בהתאם להסכם ההשקעה, היה על החממה להבטיח לנתבעת 2 מימון בשווי של 2 מיליון ₪. יודגש, לטענת התובע, המקור אינו רלוונטי, הואיל והחממה היא זו שמקבלת את מלוא התמורה בגין המימון. אשר על כן, הסך הכולל של העמלה לו זכאי התובע בגין ההשקעה האמורה הינו סך של 100,000 ₪ בצירוף המע"מ.
- נתבעת 1 חבה כלפי התובע, מאחר שהיה לה אינטרס כלכלי במיזם, ועל כן התקשרה עם התובע בהסכם למציאת משקיעים במיזם. התובע גייס משקיעים עבור המיזם, שהיה אמור להיות בבעלות נתבעת 1, שהרי נתבעת 2 לא הייתה קיימת כלל באותו מועד.
בסופו של יום החליטה נתבעת 1 שלא להימנות עם בעלי המניות בנתבעת 2, אך אין בכך בכדי לגרוע מחבותה של נתבעת 1 כלפי התובע.