זאת ועוד, נתבעת 1 חתמה על ההסכם הנוגע למיזם, ולא למוצרים אחרים.
- באשר לנתבעת 2, זו פעלה מול התובע בהתאם להסכם שנחתם בינו לבין נתבעת 1, עתה מנסה להתחמק מתשלום העמלה.
- אין לקבל את טענת הנתבעות כי כספי המדען הראשי אשר הועברו למיזם הינם בגדר "הלוואה", אלא הם חלק מהתחייבות החממה להשקעה.
במסגרת החוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה, התשמ"ד – 1984 (להלן: "חוק המו"פ") ועל-פי התקנות לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה (שיעור התמלוגים וכללים לתשלומם), תשנ"ו – 1966 (להלן: "תקנות המו"פ"), נקבע כי על המיזם לשלם למדען הראשי תמלוגים בגין השקעתו. אין לראות בתשלום התמלוגים "החזר הלוואה".
תמצית טענות נתבעת 1
- לנתבעת 1 אין כל יריבות משפטית עם התובע, וגם אם קיימת יריבות לכאורה, אין זכאי התובע לעמלות מכיסה של נתבעת 1.
- כל מעורבותו של עמיר בנתבעת 2 לא הייתה מתוקף היותו מנכ"ל קנכאפ, אלא בשל היותו אביו של אגמון, הרוצה לעזור ולייעץ לבנו. לפיכך, נתבעת 1 כלל לא אחראית לנתבעת 2.
- נתבעת 1 הינה יצרנית ויצואנית של ציוד רפואי, ואילו נתבעת 2 הינה חברת הזנק אינטרנטי, ואין כל קשר לוגי וכלכלי בין הנתבעות. יתרה מכך, ההסכם שבין נתבעת 1 לתובע לא היה בעניין המיזם.
- התובע לא זכאי לעמלה מנתבעת 1, הואיל ולא גייס עבורה כספים. בהסכם התחייבה נתבעת 1 לשלם לתובע עמלה בתמורה לגיוס משקיעים או לקוחות לקנכאפ, ולא למיזמים חיצוניים שאין היא מנהלת, כפי שעולה מסעיף 1 (a) להסכם.
- בהתאם לאמור בסעיף 2 (c) להסכם, נאמר שאם פעולת התיווך של התובע תביא לגיוס לקוחות, אשר ירכשו מנתבעת 1 מוצרים, התובע יהא זכאי לעמלה באחוזים ממכירות אלה. כלומר, רק לנתבעת 1 יש מוצרים למכירה, ולא לנתבעת 2.
- אין חולק כי הכסף שגייס התובע נכנס לחשבונה של הנתבעת 2, אולם ההסכם זיכה את התובע בעמלה ככל שיגייס כספים עבור הנתבעת 1, כאמור בסעיף 2 (c) להסכם.
- התובע מנסה לבצע סוג של "הרמת מסך", כאשר רואה בנתבעת 1 ובנתבעת 2, היינו הך, ומנסה ליצור זהות בין חברות שונות. לפיכך, לא ניתן לחייב את נתבעת 1 בחובותיה של נתבעת 2.
- יתרה מכך, התובע היה הגורם שיצר את הקשר עם דה-טיים, וזו גרמה להעברת כספים לטובת המיזם של נתבעת 2. על-כן החליט אגמון לתגמל את התובע בגין פעולת התיווך, כמחווה של רצון טוב, לפנים משורת הדין. הגם, שגמול זה שולם על-ידי נתבעת 2, ולא על-ידי נתבעת 1.
- בנוסף, התובע לא זכאי לתשלום עמלה נוספת – פעולת התיווך שביצע התובע הניבה העברת כספים לטובת נתבעת 2. כמו כן, התובע אינו זכאי לעמלה עבור הלוואת המדען הראשי. וזאת, משום שהתובע סיפק סוג של "הלוואה מוסדית" ולא השקעה פרטית. המדען הראשי מלווה כספים לחברות הזנק, ולא משקיע בהן.
- לשיטתו, אף אם היה זכאי התובע לתשלום עמלה בגין פעולת התיווך, הוא לא היה זכאי לעמלה כלשהי בגין התחייבויות להעברות כספים עתידיות.
- תביעתו של התובע הינה העלאת טענה בעל-פה כנגד הסכם בכתב. התובע הוא זה שניסח את החוזה, וחוזה יתפרש כנגד מנסחו. התובע יכול היה לציין בגוף החוזה כי עניינו גיוס השקעה למיזם "iTweetLive", והוא הדין באשר לסוג ההשקעה.
- למעלה מכך, אם יוחלט לקבל באופן מלא או חלקי את התביעה, אז יש לייחס לתובע אשם תורם בכך שניסח הסכם וחתם עליו באופן רשלני.
תמצית טענות נתבעת 2
- בין התובע לבין נתבעת 2 אין יריבות, שהרי התובע התקשר בהסכם עם נתבעת 1. כמו כן אין זהות בין בעלי המניות של נתבעת 1 לנתבעת 2. למעשה, הקשר היחיד באמצעותו מנסה התובע לשרבב את נתבעת 2 לתביעה, הוא עצם זה שהסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ שולם ממנה לתובע.
- נתבעת 1 חתמה על הסכם עם התובע, וההסכמה הייתה להשתמש בקשריו של התובע כדי להכיר משקיעים פוטנציאליים ולקוחות לפרויקטים בנתבעת 1. בהסכם לא נכתב שם המיזם, או כל מיזם אחר, הגם שלמיזם לא היה מה למכור, ואף לא היה מיזם של נתבעת 1. נכון הוא שהרעיון למיזם היה של אגמון, שבזמנו עבד אצל נתבעת 1, אך המיזם היה בהפרדה מלאה מעבודתו בנתבעת 1.
- גם אם נכרת ההסכם בקשר עם המיזם, בין נתבעת 2 לתובע, הרי שהתובע זכאי ל- 5% מההשקעה, שהחברה קיבלה בפועל ממשקיע מאושר, וכן אופציה לרכוש 5% מכמות המניות שקיבל המשקיע המאושר.
- ערך ההשקעה מוגדר בהסכם לכסף האמתי שעבר לחברה. יודגש, לא הועברו למי מהנתבעות כל מניות/אגרות חוב/זכויות ו/או כל שווה כסף אחר ולא נטען אחרת. תיק זה עניינו אך בסך של 1,700,000 ₪, הלוואת המדען הראשי שהועברה לנתבעת 2. שהרי, בגין סך של 300,000 ₪, שהינן כספי השקעה שולמה העמלה. מה גם שנתבעת 2 כיבדה את הסכם התיווך אך באופן ג'נטלמני.
- נתבעת 2 קיבלה מחממה סכום של 300,000 ₪ ושאר הכספים התקבלו ישירות מהמדען הראשי, באמצעות מנגנון נאמנות של דה-טיים, ולא היה צורך בתיווך של התובע.
יובהר, אגמון לא אישר את המדען הראשי כאיש קשר מאושר מעולם, הגם שהמדען הראשי מעולם לא הוצע על-ידי התובע.