Fehr Ernst & Gächter Simon, Do Incentive Contracts Undermine Voluntary Cooperation? Zurich IEER Working Paper No. 34 (2002) https://ssrn.com/abstract=313028; Ernst Fehr & Armin Falk, Psychological Foundations of Incentives, 46 Eur. Econ. Rev. 687, 724 (2002); Ernst Fehr & Bettina Rockenbach, Detrimental Effects of Sanctions on Human Altruism, 422 Nature 137 (2003)).
- נראה כי המחוקק הישראלי לא מצא לנכון לאמץ הסדרים של מתן תמריצים חומריים או להבדיל – הטלת חובה כללית על עובדים לדווח על התנהלות בלתי חוקית או בלתי תקינה בארגון, במטרה להביא להגברת החשיפה של אי חוקיות או אי סדרים בכלל ובמקום העבודה בפרט. תחת זאת, ביכר המחוקק לעגן הסדרים הבאים לספק הגנות לעובדים הנוטלים חלק בחשיפת אי סדרים כאמור וזאת, במסגרת חוק מבקר המדינה התשי"ח-1958 (סעיפים 45א' - 45ו' העוסקים בהענקת זכויות וסעדים על ידי מבקר המדינה לעובדים שחשפו שחיתויות ואי סדרים במקומות עבודתם ובגופים מבוקרים) וכן, בחוק הגנה על עובדים. כמו כן, קבע המחוקק מנגנונים שנועדו לספק הוקרה חברתית לחושפי שחיתויות, באמצעות הענקת תעודות הוקרה לעובדים בגופים ציבוריים שהיו מעורבים בחשיפה כאמור וזאת, במסגרת החוק לעידוד טוהר המידות בשירות הציבורי התשנ"ב-1992.
- מתוך הסדרים אלה ניתן אפוא ללמוד על הנחות המוצא של המחוקק, בכל הנוגע לסוגי תמריצים שהוא נוטה לייחס לעובדים לפעול לחשיפת אי חוקיות ואי תקינות כ"תמריצים פנימיים" בעיקרם. קרי, תמריצים הנגזרים מאמות המידה המוסריות הפנימיות של העובדים או מציפייה להוקרה חברתית של אמות מידה אלה. זאת להבדיל מתמריצים חיצוניים שעניינם הפקת תועלות חומריות או לחילופין, הטלת סנקציות שונות, לרבות סנקציות עונשיות בגין הפרה של חובת דווח הקבועה בחוק.
- עם זאת ולמען הדיוק, ראוי אולי לסייג את הדברים בנוגע להנחות מוצא אלה של המחוקק וזאת, בשים לב לעובדה שלצד חוק הגנה על עובדים, המתייחס לחשיפה של הפרות חוק או אי תקינות באופן כללי, קיימים גם מספר הסדרים נורמטיביים ספציפיים, שבמסגרתם הטיל המחוקק על עובדים שונים חובת דווח ופיקוח על הפרות חוק מסוימות, לרבות הטלת סנקציות פליליות בשל הפרתה: כך למשל, במסגרת סעיף 37 לחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"ב-2011 הטיל המחוקק "אחריות [על] עובד רשות ציבורית שהיא מזמין שירות לעניין חוזה שנכרת עם קבלן" "לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירה כאמור בסעיף 31(ב) בידי הרשות הציבורית או בידי עובד מעובדיה"; בסעיף 368ד(ב) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין) הטיל המחוקק חובת דווח על שורה של בעלי תפקידים ומקצועות (רופא, אחות, עובד חינוך, עובד סוציאלי, עובד שירותי רווחה, שוטר, פסיכולוג, קרימינולוג או עוסק במקצוע פרה-רפואי, וכן מנהל או איש צוות במעון או במוסד שבו נמצא קטין או חסר ישע) "שעקב עיסוקם במקצועם או בתפקידם היה להם יסוד סביר לחשוב כי נעברה עבירה בקטין או חסר ישע בידי אחראי עליו". הדיווח לפי הוראה זו צריך להיות "לעובד סוציאלי שמונה לפי חוק או למשטרה"; בסעיף 262 לחוק העונשין שכותרתו "אי מניעת מעשה פשע" הטיל גם כן המחוקק חובת דווח כללית החלה בתור שכזו גם על עובדים לנקוט ב"כל האמצעים הסבירים למנוע את עשייתו או את השלמתו" של מעשה פשע. זאת, ככל שהם יודעים על כך שפלוני זומם לעשות מעשה שכזה (ר' גם סעיף 95(א) לחוק העונשין שכותרתו "חיפוי על עבירה").
- חוק הגנה על עובדים אינו מטיל כאמור חובת דיווח על העובד, מעבר לחובות הספציפיות שבחוקים האחרים, הנזכרים לעיל, והוא מתמקד במתן הגנות שונות לעובד המעורב בחשיפת אי סדרים מפני פגיעה בתנאי העבודה או בביטחונו התעסוקתי, תוך הסתמכות על תמריצים פנימיים, שמקורם באמות המידה המוסריות של העובד ואלה עיקריו של חוק זה: