- הנקודה השנייה - המצויה בזיקה לזו הראשונה, קשורה אף היא למשמעות ולאופן שבו יש לפרש את דרישת "תום הלב" שבהגשת התלונה. משמעות אשר ניתן ללמוד עליה גם מן האמור בסעיף 3(ג) לחוק הגנה על עובדים - המתנה את הגנת החוק בכך שתלונת העובד או התלונה שהוא סייע בהגשתה - "לא הייתה תלונת שווא", וכי היא לא הוגשה ב"נסיבות שהתובע ידע על כך, או שהיה עליו לדעת על כך" שמדובר בתלונת שווא. כמו כן, ניתן ללמוד על משמעותה של דרישת תום הלב, בהקשר זה, גם מתוך הוראות מקבילות או משלימות בתוכנן ובמהותן שבסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965 (להלן - חוק לשון הרע) הדן בהגנת "תום הלב" העומדת למי שמועלית כלפיו טענה בדבר פרסום לשון הרע בנסיבות שבהן " היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום" (סעיף 15 (2) לחוק לשון הרע) או בנסיבות שבהן "הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בעניין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בעניין המשמש נושא התלונה..." (סעיף 15(8) לחוק לשון הרע).
לגבי פרסומים מעין אלה, נקבעה בסעיף 16(א) לחוק לשון הרע "חזקה" עובדתית שלפיה, פרסום שנעשה בנסיבות האמורות היה בתום לב, ככל שהוא "לא חרג ממתחם הסביר". מאידך – סעיף 6(ב) לחוק לשון הרע קובע חזקה הפוכה של חוסר תום לב אם "הדבר שפורסם לא היה אמת" וככל שהמפרסם "לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא"; או "אם הוא "נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהייתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על-ידי סעיף 15 [לחוק]".
- על יסוד הוראות אלה ובשים לב לתכליתן המשותפת של ההוראות מתוך חוק לשון הרע שאוזכרו לעיל ושל חוק הגנה על עובדים - להביא לחשיפה יעילה של הפרות חוק, שחיתויות ואי סדרים תוך הבטחת הגנה אפקטיבית לעובד המעורב בחשיפה זו - ניתן אפוא למקם את התנאי של הגשת התלונה בתום הלב, גם במסגרת הנסיבות שבהן התלונה איננה מבוססת על ראיות אובייקטיביות כבדות משקל. זאת כל עוד שהעובד האמין בכך שיש בה ממש וכן, נקט באמצעים סבירים, בנסיבות העניין, להיווכח אם מדובר בתלונת אמת אם לאו. בנוסף על כך צריך שאופן ניסוח התלונה וכן דרך הגשתה ופרסומה יעלו בקנה אחד עם מבחני המידתיות, כך שלא יהיה בהם כדי לפגוע במידה גדולה מהנדרש לשם הגשמת הערכים המוגנים מושא החוק.
- נקדים את המאוחר ונציין כי דרישת המידתיות כאמור קשורה לא רק בתוכן התלונה ואופן ניסוחה אלא גם בשאלת זהותו של הגורם שאליו בחר המתלונן להגיש אותה ("גורם מוסמך" או כשיר לטיפול בה בתוך הארגון או מחוץ לו). שאלה המקבלת משנה תוקף בנסיבות שבהן אין בידי המתלונן תשתית ראייתית מוצקה בנוגע לנכונותה.
- כמו כן ועל רקע האמור, אין לשלול את האפשרות שעובד ייחשב כמי שפעל "בתום לב" (כמשמעותו בחוק) גם שעה שבינו לבין הנילון קיימות עוינות או איבה, העשויה להשליך על המוטיבציה של העובד להגיש את התלונה. זאת, כל עוד יש למתלונן בסיס סביר לחשוב כי יש בה ממש; כל עוד הוא נוקט באמצעים סבירים, בנסיבות העניין, לבדוק את אמיתותה, וכל עוד הוא פועל באופן מידתי על מנת למנוע פגיעה מיותרת במי שנגדו מופנית התלונה, במעסיק בעובדים או בצדדים שלישיים.