- על רקע האמור, נראה כי אין לצאת בהכרח מתוך הנחה גורפת שלפיה, "חושף השחיתות" או אי הסדרים בארגון ייחשב תמיד כ"בוגד" או כעוין ולעומתי לארגון או לעובדיו או כי התלונה בדבר אי הסדרים תעורר אנטגוניזם מצד העובדים הממונים עליו, מצד המעסיק או מצד מרבית העובדים האחרים. זאת בשים לב לשונות הרבה בנסיבותיו של כל מקרה וכל תלונה. שכן, נראה כי לפחות בחלק מהמקרים עשוי להיות למעסיק וגם לעובדים (או לפחות לחלקם) אינטרס לבחון בצורה אמיתית את תלונת העובד, על מנת למנוע נזק חמור יותר לארגון או לעובדיו, ככל שהפרות החוק או אי הסדרים יימשכו, או ככל שהמידע העומד לבדיקה "יזלוג" החוצה עוד בטרם נבדק. במיוחד שעה שיש בבדיקת התלונה כדי לשפר את התרבות הארגונית בנוגע לטיפול בסוג ההפרות מושא התלונה או בנוגע לדרך הבירור והטיפול בתלונות בעתיד. משמע - ההנחה הממצבת את העובד החושף אי סדרים או אי תקינות במקום העבודה, באופן גורף, בעמדה לעומתית לארגון או לחבריו לעבודה - מצריכה אולי ריכוך מסוים, הדורש בחינה של מצבו של כל עובד על פי הנסיבות הספציפיות של כל מקרה, כמצב המושפע משורה ארוכה של שאלות ובכלל אלה: מהו תוכן התלונה ומהי מידת החומרה של ההפרה; כלפי מי מופנית התלונה בתוך הארגון; האם עשויה לצמוח לארגון או לעובדיו תועלת מעצם הגשתה ומבירורה ומה מידתה וכן, מי עשוי להינזק מן התלונה ובאיזה אופן.
לא למותר לציין כי השתרשותה של הנחה או עמדה גורפת ביחס "למצבו הלעומתי" של העובד החושף אי סדרים או חוסר תקינות עשויה לכשעצמה להרתיע עובדים מלהתלונן (לעניין הביטוי להנחה הגורפת בנוגע ל"מצבו הלעומתי" של העובד כאמור ר' מיכל שאול "נייר מדיניות בנושא חושפי שחיתויות" ניירות מדיניות - בית הספר למדיניות ציבורית האוניברסיטה העברית (2009), וכן, ב. כלב "מחיר הדיבור: פגיעה בעובדים שהתריעו על חשדות לשחיתות", בתוך יודעים ושותקים: מנגנוני השתקה והכחשה בחברה הישראלית, 120, (ח' הרצוב וכ' להד עורכות, 2006)).
- מנגד, על רקע האמור לעיל, לאור תכליתו של החוק, ובהתחשב בשונות הרבה בנסיבות האופפות את הגשת התלונות, ובשים לב לכך שחוק הגנה על עובדים נועד להגן לא רק על אינטרס הארגון ועובדיו אלא גם על אינטרס הציבור - ייתכן ויש מקום לשקול הרחבה של היקף המקרים שבהם העובד יוכל לפנות לגורם חיצוני, גם ללא שפנה תחילה לגורם פנימי לצורך בירור התלונה. זאת, מבלי שהדבר יחשב כאי עמידה בתנאי החוק הדורש פניה ל"גורם המוסמך": כך למשל, בנסיבות שבהן יש לעובד בסיס ראייתי מוצק לחשוד כי המעסיק לא יערוך בדיקה הוגנת או כי הוא יתנכל לו; שעה שהעובד סבור, בתום לב, כי טיב העניין שעליו הוא מבקש להתלונן הוא כזה אשר סביר להניח שהמעסיק יעשה כל שלאל ידו כדי ל"טייח" את הבדיקה ולהימנע מחקירתו באופן אמיתי, לרבות נסיבות שבהן התלונה מתייחסת לגורמים הבכירים ביותר בארגון או שעה שהעובד סבור, בתום לב, כי עצם הגשת התלונה עשוי לגרום למעסיק לנסות להעלים ראיות, או שעה שאין גורם פנימי בתוך הארגון המסוגל לבצע את החקירה באופן הוגן ומקצועי או בנסיבות שבהן הגשת התלונה לגורם חיצוני הינה הכרחית על מנת למנוע נזק ממשי, מידי ובלתי הפיך לגורם כלשהו. למותר לציין, כי בנסיבות מסוימות, הגשת התלונה לגורם חיצוני עשויה להתחייב גם מהוראותיהם של חוקים ספציפיים המטילים על עובדים מסוימים ובנסיבות מסוימות, חובת דווח על הפרה של הוראות חוק במקום העבודה, כנזכר לעיל.