עיון בפרוטוקול השימוע מלמד - כי אברג'ל לא הכחיש את העובדה כי הוא שיתף בחשדותיו גורמים שונים בג'וינט במהלך הליך הבדיקה (ר' עמוד 22 לפרוטוקול השימוע) ובנוסף אמר, באופן כוללני כי "יש לי מידע נוסף שיכול להביך מאוד את הג'וינט ותביאו את זה בחשבון" (עמוד 29 לפרוטוקול השימוע).
מפרוטוקול השימוע ניתן אף ללמוד על הטרוניה הקשה והמתמשכת של אברג'ל, שהופנתה כלפי מחלקת הנכסים, שכרסמה לטענתו בסמכויותיו בכל הקשור לבינוי ותחזוקת מבנים (ר' עמוד 23 ו- 29 לפרוטוקול השימוע).
- לאחר הדברים הללו, קיימה וועדת השימוע דיון, שבסופו הגיעה למסקנה כי קיים חוסר אמון בין הצדדים. על חוסר האמון של אסטרין למדה הוועדה מדבריו במהלך השימוע ומהמכתב שכתב למנכ"ל ג'וינט עולמי ביום 19.6.06, שבו הלין על כך שהוא איננו מסוגל לעבוד עוד עם אברג'ל, תוך פירוט נימוקיו. הוועדה אף ציינה כי גם אברג'ל לא הסתיר את חוסר האמון שהוא רוחש לאסטרין. זאת, תוך הפניה לדבריו של אברג'ל המעידים על כך. הוועדה הגיעה למסקנה כי משבר האמון החל עוד הרבה לפני פרשת המבנה בניקיצקיה - שהייתה "הקש ששבר את גב הגמל" מבחינתו של אסטרין - וכי שיאו של המשבר התבטא במיילים שהוחלפו בין אברג'ל לבין אסטרין בתקופה שבין ה-14-18.6.06.
יחד עם זאת, הוועדה לא הכריעה בטענות הנוגעות לאיכות עבודתו של אברג'ל כ-Country Director ולכישוריו כמנהל, בהיעדר תיעוד בתיקו האישי, והיא אף סברה כי על פי האסמכתאות שהציג אברג'ל, מדובר בעובד טוב שזכה להערכות רבות. על רקע האמור ועל רקע מסקנתה כי די במשבר האמון כדי להביא לסיום תפקידו - המליצה ועדת השימוע על הפסקת עבודתו של אברג'ל בג'וינט.
לאחר הדברים הללו, הודיע הג'וינט לאברג'ל על פיטוריו במכתב מיום 28.11.06 (ר' נספח ט"ו לתצהיר אברג'ל).
ההליכים בבית הדין האזורי ובבית דין זה
- ביום 3.1.07 הגיש אברג'ל לבית הדין האזורי תביעה לצו מניעה קבוע ובקשה דחופה לצו מניעה זמני שבהם השיג על פיטוריו. במסגרת הבקשה עתר אברג'ל למתן צו שימנע את פיטוריו ויאפשר את המשך עבודתו בתפקיד של Country Director עד להכרעה בתביעה העיקרית.
- במהלך דיון שהתקיים בהליך הזמני, נתן בית הדין האזורי תוקף של החלטה להסכמת הצדדים מיום 3.1.07, שכללה, בין היתר, נכונות לעשות מאמץ משותף לאתר לאברג'ל תפקיד הולם אחר במסגרת הג'וינט. בהתאם לאותה הסכמה, נדחה מועד הפיטורים ואושרה לאברג'ל תקופה של חופשה ללא תשלום בת חמישה חודשים. עם זאת, משהצדדים לא הגיעו להסכמה על שיבוצו של אבג'ל בתפקיד אחר - הוא שב ופנה לבית הדין ולאור זאת, ביום 15.7.07 התקיים דיון נוסף בהליך הזמני, אשר בסופו קיבל בית הדין את הבקשה, הורה על מניעת פיטוריו של אברג'ל וכן הורה לג'וינט לעשות מאמץ למצוא לו תפקיד הולם. יצוין כי לאחר מתן ההחלטה הגיש אברג'ל בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט אשר בסופו של יום נמחקה בהסכמה.
- הג'וינט הגישה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בהליך הזמני, ובקשתה התקבלה ובהמשך התקבל גם הערעור, במובן זה שבית דין זה קבע כי החלטת הפיטורים תעמוד בעינה. במסגרת פסק הדין שניתן בערעור הסתמך בית דין זה על קביעתו הלכאורית של בית הדין האזורי, שלפיה החלטת הפיטורים אינה נגועה בפגם מן הפגמים המהותיים המלמדים על בטלותה, כאשר מנגד הוא לא קיבל את עמדתו של בית הדין האזורי אשר ראה בתקופת העבודה הממושכת של לאברג'ל, על רקע הנסיבות, טעם המצדיק את אכיפת יחסי העבודה עד להכרעה בהליך העיקרי.
- לאחר הדברים הללו, הגיש אברג'ל בקשה לתיקון כתב התביעה שהוגש לבית הדין האזורי, שבמסגרתה עתר להוספת סעדים כספיים. בקשה זו התקבלה בחלקה, כך שבסופו של יום ולאור ההחלטה מיום 17.2.09 - אשר הגבילה את היקף התיקון - עמד בפני בית הדין האזורי כתב תביעה מתוקן, שבו נטען, בין היתר, כי פיטוריו של אברג'ל היו על רקע היותו "חשף שחיתויות" לכאורה ותלונתו על אי סדרים בג'וינט, כמו גם בשל עמידתו "האיתנה" על דרישתו לקיים בדיקה של החשדות הללו. עוד נטען בכתב התביעה המתוקן כי בעקבות התלונות חברו יחדיו נציגי הג'וינט (אסטרין, נציגי מחלקת הנכסים וכן הבודק) "לחבורה אחת", על מנת לבוא חשבון עם אברג'ל ולהביא להפסקת עבודתו; כי אברג'ל "חשף שחיתויות" ולכן זכאי להגנת החוק להגנה על עובדים ולסעד של אכיפה וזאת, גם אם הג'וינט אינו מעסיק ציבורי כמשמעותו בחוק; כי תלונותיו של אברג'ל הוגשו בתום לב וכי לא הייתה עילה להפסקת עבודתו בשים לב לכך שמדובר בעובד טוב; כי לא היה בסיס לקביעה של וועדת השימוע בנושא חוסר האמון וככל שהיה חוסר אמון, הרי שהוא היה פועל יוצא של תלונותיו של אברג'ל בנושא השחיתויות. עוד נטען בתביעה - כי לאברג'ל לא נערך שימוע בלב פתוח ובנפש חפצה. שכן, אסטרין פעל להפסקת עבודתו, עוד לפני השימוע וכי ההחלטה על הפיטורים הייתה בלתי סבירה. לאור זאת, עתר אברג'ל לשורה של סעדים ובכלל כך: אכיפה של יחסי העבודה וכן, "בנוסף ו/או לחילופין", לתשלום פיצוי עונשי בגין פיטורים שלא כדין (בסך של 871,182 ₪); שיפוי בגין נזקים שנגרמו לו במהלך ההליך המשפטי וסירוב הג'וינט להשיבו לעבודה במהלך ההליך (בסך של 895,100 ₪ ); פיצוי בגין עוגמת נפש (בסך של 100,000 ₪); פיצוי בגין הוצאות בהליך המשפטי (בסך של 60,000 ₪); פיצויים לדוגמא לפי חוק הגנה על עובדים (בסך של 500,000 ₪ ) וכן, "בנוסף ו/או לחילופין" "בין אם יקבע כי הפיטורים היו כדין ובין אם יקבע כי הם היו שלא כדין" שיפוי בגין אובדן זכויות סוציאליות בסך של 884,000 ₪ בשל אי קבלת "מענק פרישה" בהתאם "למדיניות ולנוהג" הקיימים בג'וינט (ר' סעיפים 43-46 לכתב התביעה המתוקן מיום 18.3.09).