לטענת הובנר, במהלך הדיון אף הוכח כי סופר מדיק לא קיבלו מעולם את אישור הרבנות הראשית למוצרי הובנר, כנדרש. בעקבות מעשי סופר מדיק, הרבנות הראשית הוציאה אזהרות נגד רכישת מוצרי הובנר וקריאה לאסוף את המוצרים מהחנויות.
ידיד טען בחקירתו הנגדית, כי לא נדרש אישור הרבנות הראשית, אך לא הציג אסמכתא לטענתו.
- באשר לרישיונות משרד הבריאות, לטענת הובנר הדבר מצוי באחריות אקו בלו, שלא הכחישה בהליכי הביניים, כי עשתה שימוש ברישיונות של סופר מדיק. לפיכך אני קובעת כי הופרו זכויותיה של סופר מדיק ברישיונות אלה ע"י אקו בלו.
לא מצאתי מקום לחייב את מנהלה של אקו בלו באופן אישי בביצוע עוולה זו, כשם שלא מצאתי מקום לחייב את ידיד ולוי באופן אישי בגין מעשים שביצעו במסגרת תפקידם בחברה, כמפורט בסעיף 127 לפסק הדין.
- לגבי סכום הפיצויים הנדרש בגין השימוש ברישיונות משרד הבריאות, התובעים לא מצאו לנכון לציין מהו הסכום הנדרש על ידם, אלא טענו באופן כללי לעשיית עושר ולא במשפט ולהפחתה בהיקף הרכישות וההזמנות מסופר מדיק . הפחתה זו מיוחסת גם למעשים אחרים שבוצעו על ידי הנתבעים, ללא הבחנה ביניהם, כאשר את מרבית הטענות דחיתי בפסק הדין.
המומחה מטעם בית המשפט רו"ח זילברשטיין, לא התבקש לכמת את הנזקים בפרט זה או להעריך את הפיצוי המגיע בגינם.
בנסיבות אלה אני קובעת, כי מדובר בנזק שלא הוכח ולא ניתן לקביעה בדרך של אומדנא.
לא מצאתי מקום להכריע בטענות הסותרות של הצדדים בנוגע לשימוש באישורי הכשרות, מאחר שאף אחד מהצדדים לא טרח לזמן עדים רלבנטיים מהרבנות הראשית ולבסס את גרסתו. לפיכך אני דוחה את הדרישה לפיצויים בפרט זה.
התביעה נגד נתבע 3 חריסטו
- סופר מדיק טוענים, כי חריסטו, שעבד כסוכן מכירות אצלם, עבר לעבוד באקו בלו, למרות שהתחייב בהסכם בעת שעזב את סופר מדיק, להימנע במשך שנתיים מלהתקשר עם ספקים שעבדו עם סופר מדיק. לדבריהם, הוא הפר את ההסכם כשעבר לעבוד עם אקו בו, וגילה לה סודות מסחריים של סופר מדיק ואף לקח חלק בהפצת לשון הרע אודותיה.
חריסטו אישר כי לא הודיע לסופר מדיק כי בכוותנו לעבוד באקו בלו (פרוט' מיום 15.1.14 עמ' 29). לדבריו, לא הבין כראוי את לשון ההסכם בנוגע לאיסור קשר עם ספקים וחשב שאסור לו לעובד שנתיים בחברות מתחרות, ובכל מקרה מדובר בהסכם המנוגד לחוק.
אכן, האיסור הגורף להימנע במשך שנתיים מלהתקשר עם ספקים אחרים מנוגד לחוק יסוד: חופש העיסוק. יחד עם זאת, יש לבחון אם הופרה ההתחייבות לא לגלות סודות מסחריים, כהגדרתם בחוק. ההגדרה שאומצה בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות אמנם רחבה ביותר, אך במקרה דנן, לא הוברר כלל מהם אותם סודות מסחריים שחריסטו גילה לסופר מדיק. ככל שהכוונה לרשימת ספקים, בעיקרון רשימת לקוחות (או ספקים) יכולה להיחשב כ"סוד מסחרי". עם זאת, לא כל רשימה כזו תהווה סוד מסחרי, ועל התובע להוכיח את התנאים לקיומו של "סוד מסחרי" שנקבעו בסעיף 5 לחוק.