אעמוד על טענות אלה להלן, מן הקל אל הכבד.
(1) ניכוי המניות הרדומות מההון המונפק לצורך חישוב הרוב הדרוש לקבלת הצעת הרכש
- לטענת המערערים, על מנת לחשב את אחוז הניצעים שלא נענו להצעת הרכש, הרי שבחישוב ההון המונפק של החברה יש להפחית הן את המניות הרדומות שנרכשו על ידי החברה בעבר(4,319,091 מניות המוחזקות על ידי החברה עוד קודם להצעת הרכש) והן המניות שנענו להצעת הרכש (4,385,230). לטענת המערערים, כאשר
--- סוף עמוד 12 ---
מחלקים את מספר המניות שלא נענו להצעה (2,475,593) בהון המונפק של החברה, בניכוי המניות הרדומות והמניות שנענו להצעה כאמור לעיל, הרי שהצעת הרכש לא עברה את האחוז הנדרש.
- על מנת לפשט את הדברים, אציג את חישוב המערערים. אך קודם לכן אשים נגד עינינו את הוראת סעיף 308(א) לחוק:
תוצאות רכישה
- (א) רכשה חברה מניה ממניותיה רשאית היא לבטלה; לא ביטלה החברה את המניה האמורה, לא תקנה המניה זכויות כלשהן (להלן – מניה רדומה), כל עוד המניה הרדומה היא בבעלות החברה.
המלומדים ימין ווסרמן עומדים על תכליתו של הסדר זה:
"כאשר חברה רוכשת את מניותיה שלה מידי בעלי המניות, היא משלמת עבור אותן מניות כסף או שווה כסף לבעלי המניות המוכרים, ומקבלת בתמורה ניירות ערך המייצגים אגד זכויות כלפי החברה (הזכות להצביע באסיפה הכללית; הזכות לקבל דיבידנד; הזכות להשתתף בחלוקת נכסי החברה העודפים בפירוק וכדומה). מזכויות אלה נגזר ערכה הכלכלי של המניה. אין חולק כי עבור צדדים שלישיים המניה היא נכס בעל ערך כלכלי, אולם אם החברה מקבלת לידיה את המניה שהיא עצמה הנפיקה, אין למניה זו שווי כלכלי אמיתי עבור החברה ונושיה. החברה אינה יכולה להיות בעלת זכויות משפטיות כלפי עצמה מכוח המניה שבה היא מחזיקה.
מאחר שאין משמעות כלכלית או משפטית למצב שבו החייב והנושה מתמזגים לאישיות אחת, נקבע בסעיף 308(א) לחוק החברות כי אם רכשה חברה מניה ממניותיה, רשאית היא לבטלה. אם לא ביטלה החברה את המניה האמורה תהיה המניה 'רדומה' ולא תקנה זכויות כלשהן, כל עוד היא בבעלות החברה. במילים אחרות, החוק מותיר את המניה במצב ביניים שבו הזכויות הצמודות לה מושעות אך לא מתבטלות" (ימין ווסרמן, עמ' 423).
מניות רדומות הן אפוא מניות שרכשה החברה מעצמה ונמצאות בבעלותה. כאשר חברה רוכשת מניות של עצמה היא רשאית לבטלן, אך כל עוד לא ביטלה את