כמו-כן, את ההוראות הקבועות בסעיף 8(ב) ו-(ג) לתקנון יש לקרוא על רקע ההוראה בסעיף 8(א) לתקנון, הקובעת כי במשך שלוש השנים הראשונות מאז הקמת החברה, כל העברת מניות בחברה תהא טעונה הסכמת בעל המניות האחר. מקריאת ההוראות יחד ניתן להבין, שבעת עריכת התקנון (והסכם הייסוד) התכוונו הצדדים להטיל מגבלה על העברת מניות, לפיה תידרש הסכמת בעל מניות אחד להעברת מניותיו של בעל המניות האחר, אך בד בבד ביקשו הצדדים לתחום את המגבלה בזמן, ולהעמיד את משך המגבלה על שלוש שנים בלבד, וכי לא הייתה לצדדים כוונה להפוך הוראה מעין זו למנגנון קבוע, אשר יחול ממילא על כל העברת מניות בהתאם לסעיף 44 לתקנון. על כן, יש להבין ולפרש את מכלול הוראות התקנון כך שבחלוף שלוש השנים הראשונות לייסודה של החברה, המנגנון להעברת מניות לצד שלישי, יהיה בהתאם לאמור בסעיפים 8(ב) ו-(ג) לתקנון בלבד.
הוראת סעיף 8 לתקנון נועדה, אם כן, לאפשר לבעל מניות למכור את מניותיו, בהתאם לזכות הקניין שלו וחופש ההתקשרות המוקנה לו, בתנאים שהוצעו לו על ידי צד שלישי, ובלבד שעמד במגבלות הקבועות בסעיף, לפיהן עליו להציען תחילה לבעל המניות האחר, באותו המחיר. מתן פירוש אחר לתקנון, לפיו סעיף 44 יחול על כל העברת המניות בחברה, אף אם המניות הוצעו תחילה לבעל המניות האחר וזה לא מימש את זכותו לרכשן באותו המחיר, עלולה להביא לשיתוקה העסקי של החברה, לאיבוד עצמאותו של בעל המניות, ולכבילתו האינסופית לחברה ולרצונותיהם של בעלי המניות האחרים.
אמור מעתה, כאשר בתקנון החברה מופיעות שתי הוראות, האחת, קובעת מנגנון לפיו יהיה רשאי בעל מניות להעביר מניותיו לצד ג' בכפוף לזכות סירוב ראשונה של בעל המניות האחר, והשנייה קובעת שלא תתבצע העברת מניות אלא בהסכמת כל בעלי המניות, פה אחד, הרי שהתניה הראשונה, ככלל, גוברת בהיותה הסדר ספציפי, תואמת את דיני החברות, את מעמדה של זכות הקניין ועיקרון עבירות המניה יותר מאשר התניה השנייה, המטילה הגבלה שעלולה לאלץ בעל מניות להמשיך להחזיק במניותיו, גם כשהוא לא מעוניין בכך, זאת רק בשל רצונו של בעל המניות האחר. במילים
--- סוף עמוד 14 ---
אחרות, כשתקנון כולל שתי תניות סותרות, האחת מקיימת את זכות הקניין והאחרת מגבילה אותה, ככלל, יש להעדיף את התניה המקיימת את הזכות על פני זו שמגבילה אותה.
כל זאת ועוד; כפי שכבר צוין לעיל, חברת ספאטבע יוסדה על ידי שני בעלי מניות, חמת גדר והמבקש, בחלקים שווים. מבחינה זו אופייה של החברה היה כ"מעין-שותפות" בין שני בעלי המניות. לימים, אולץ המבקש למכור את מניותיו בחברה בשל קשיים עסקיים. המניות הועברו לשני בעלי מניות, בחלקים שווים, בהסכמת חמת גדר. כעת, מעוניין המבקש, שהיה כאמור בעל מניות-מייסד בספאטבע, לשוב ולרכוש את המניות, מאת המשיבים הפורמאליים שרכשו בזמנו את המניות ממנו. חמת גדר מתנגדת לכך שהמבקש ישוב וירכוש את מניות ספאטבע, מנימוקים הנעוצים בהתנהלותו היום ובעבר, ובשל חשש לכאורה שייגרמו בשל כך נזקים לחברה.