הדרישה לתום לב מצד המציע, מעוגנת בלשון התקנון, בסעיף 8(ב). הצעת הרכישה על ידי הצד השלישי, במחיר ההצעה, צריכה להיות בתום לב. טוענת חמת גדר, כי ההצעה אינה בתום לב וכי מחיר ההצעה נועד לסכל את זכות הסירוב הראשונה שלה.
על הטוען כי המחיר הנקוב בהצעה לרכישת מניות אינו המחיר הראוי מוטל הנטל לשכנע את בית המשפט בכך. בשונה מחברה ציבורית, שבה יש למניות שווי שוק, ועל כן יש בסיס כלשהו להערכת המניות, כאשר מדובר בחברה פרטית, אין שוק למניות וממילא אין שווי שוק שיכול לשמש אינדיקציה, אפילו לא מכרעת, לשווי המניות (השוו: צ' כהן בעלי מניות בחברה - זכויות תביעה ותרופות כרך ב', 275 (20088), שם נדונה מכירה כפויה כמובנה בסעיף 341 לחוק החברות).
לדעתי, יש לדחות את הטענה האמורה של חמת גדר בעניין אי סבירות מחיר המניה כפי שהתבטא בהצעה. חמת גדר עצמה העלתה כי כאשר המשיבים הפורמאליים רכשו מאת המבקש את מניותיו באותה חברה, שנתיים קודם לכן, שילמו הם למבקש סכום של כ-5 מיליון דולר ארה"ב; רצונו של המבקש לשוב ולרכוש את אותן מניות, במחיר של 2 מיליון דולר ארה"ב מובן לגמרי, על רקע העובדה שהמבקש נאלץ למכור את מניותיו למשיבים הפורמאליים שנתיים קודם לכן; הצעת הרכישה של המבקש השתכללה לבסוף לכדי הסכם, בינו ובין המשיבים הפורמאליים, במחיר הרכישה, כפי דרישת סעיף 8(ג) לתקנון. מן הדברים האמורים, אין מקום להסיק שהצעתו של המבקש לרכישת המניות לא היתה בתום לב, או שהמחיר שהתחייב לשלם עבורן מנופח ועולה משמעותית על מחיר השוק.
משלא עשתה חמת גדר שימוש בזכותה לרכוש את המניות במחיר ההצעה, היו רשאים המשיבים הפורמאליים למכור את המניות למבקש במחיר ההצעה, בתוך 30 יום מתום המועד למתן תשובת חמת גדר. ודוק, התקנון קובע כי במצב זה יהא המציע רשאי למכור מניותיו לצד השלישי במחיר הרכישה, להבדיל ממכירה באותם תנאים שבהצעה, ולכן יש לדחות גם את טענת חמת גדר לפיה מן השוני בין ההצעה ובין ההסכם שנחתם לאחריה, מבחינת תנאי התשלום ותנאים אחרים שנקבעו בהסכם, נובע שההסכם הנו בגדר הצעה חדשה, שלחמת גדר זכות להשיב לה.
יתרה מכך, נראה כי טענה זו מועלית על ידי חמת גדר שלא בדרך מקובלת ובחוסר תום לב, משום שבטיעוניה, הן בכתב והן בעל-פה בבית המשפט, לא טענה בשום שלב כי היא מעוניינת לרכוש את מניות המשיבים הפורמאליים, בהתאם לתנאי ההצעה, או בהתאם לתנאי ההסכם, שהם לטענתה
--- סוף עמוד 12 ---