זאבי עמד על כך שמלכתחילה בשל שיקולים עסקיים שונים ובעיקר בשל מגבלת זמן נוקשה שהציבה כייבל, כלל לא עמדה על הפרק רכישה משותפת לו ולגורם נוסף ומכאן שרקעו ונסיבותיו של צ'רנוי לא השליכו כל עיקר על שאלת גילוי זיקתו לעסקה.
--- סוף עמוד 17 ---
צ'רנוי הצביע על קשרים עסקיים שהתפתחו בשנת 1999 בין החברה שבבעלותו (ביחד עם רום) לבין רפא"ל[24] [פ/4668, 5392; רום- פ/6384-7, 6394-6; נ/71, נ/92ב]. ברי שמי שנמצא מהימן מספיק כדי לספק מוצרים לתעשיות הביטחוניות, אינו חשוד כ"מאפייה רוסית".
בעיקר ביקש צ'רנוי לשלול את סברת התביעה באומרו כי בשלב ההתקשרות עם זאבי כלל לא חפץ ברכישה על אתר של מניות בזק ולפיכך סוגיית קבלת היתר בידו לא הייתה על הפרק. התבטאויות שונות שלו, בחקירה, בדבר מניעה כלשהי לקבלת היתר מייד הוסברו על רקע העובדה שבעת ההיא נלקח דרכונו הישראלי של צ'רנוי מידיו ותהליך ההחזרה התברר להיות קשה וארוך.[25] ברור שבהיעדר דרכון לא ניתן לקבל היתר משר התקשורת להחזיק במניות בזק.
לעניין הסתרת זיקתו של צ'רנוי לעסקה מן הבנקים נותני ההלוואה, טענת זאבי היא שהוא לבדו היה הלקוח, מקבל ההלוואה. ביחס שבין הבנקים המלווים לזאבי הלווה לא הייתה כל השלכה לעובדה שצ'רנוי הלווה לזאבי את כספי ערובת המימון. לצ'רנוי לא הייתה זכות התערבות ביחס שבין מאגד הבנקים לבין זאבי, הוא לא היה זכאי למנוע מן הבנקים "לקרוא להלוואה" במקרה של "חידלון של הבטוחה" (default) ולא יכול היה להתנגד לחילוט המניות המשועבדות או לחילוט הערבות של בנק פיבי שמומנה מכספו. על כן אי גילוי זהותו של צ'רנוי כמקור ערובת המימון אינה בגדר הסתרה. בהקשר זה הצביעו סניגוריו של זאבי על עדויות עורכי הדין של צ'רנוי [נשיץ – פ/1249; פויכטונגר – פ/1696-7].
צ'רנוי אוחז אף הוא בהשקפה שלא הייתה לו מעורבות בעסקת ההלוואה ועל כן לא היה צורך בגילוי זהותו במסגרת המצגים למאגד הבנקים. נוסף לכך הצביעו סנגוריו על מספר ראיות המראות שלצ'רנוי לא היה עניין להסתיר את זיקתו לעסקה וממילא לא קשר קֶֹשֶר עם איש להסתרה כזאת: (1) הסכם הברירה בין טנידה לזאבי גלובל נשלח לידיעת בנק LGT בליכטנשטיין[26]; (2) ההסכם צוין גם במסמך ההעברה (swift) של 30 מ"ד (המקדמה ששולמה לכייבל) שנשלח לבנק לאומי סניף לונדון; (3) בפגישה ביום 12.6.2000 גילה צ'רנוי לנוחימובסקי (מנכ"ל בנק פיבי) פרטים על ההסכם בינו לזאבי [פ/2457]; (4) מכתב ששלח עו"ד נשיץ לרום ביום 19.10.99 (לפני חתימת הסכם הברירה) מגלה שבמו"מ עם זאבי ביקשו עורכי דינו של צ'רנוי שזכויותיו יעוגנו בהסכם עם מאגד הבנקים [ת/37]. אכן הדבר לא יצא לפועל מפני שזאבי ביקש לשמור על "סודיות מסחרית" בהקשר למקורות המימון של ערובת המימון. עורכי הדין של צ'רנוי אישרו את שמירת החשאיות הזאת כעניין מקובל ולפיכך ויתרו על עיגון הזכויות האמור בהסכם עם הבנקים [נשיץ פ/1355-6; פויכטונגר פ/1767, 1769].