--- סוף עמוד 18 ---
דגש לא מבוטל הניחה התביעה על הסקת מסקנה מן ההסכמות בין השותפים לשמירת סודיות מוחלטת של הקשר ביניהם. לסודיות מסתירה זו היה ביטוי בטיוטת הזכ"ד הבסיסי (MOA). הזכ"ד הבסיסי הוא הביטוי הכתוב (שלא נחתם) המסכם של המפגש הראשון בין השותפים בהשתתפות עו"ד נשיץ. נאמר בו, בין היתר, שלשמה של העסקה יהיה על צ'רנוי להקים "נאמנות בלתי ניתנת לזיהוי" (A non-identifiable trust) במדינה מערב אירופאית [ת/5]. לאחר מכן גם במסמך (החתום) הזכ"ד הבסיסי (HOA) צוינה הקמת נאמנות בארה"ב או בליכטנשטיין [ת/13]. הרוצה להסתיר ירחיק את העסקה אל מעבר ל"שדה הראיה" של הרשויות בישראל.
מגמה זו של סודיות והסתרה נמשכה בשלב ההתקשרות עצמה. הסכם הברירה כולל תניה בדבר סודיות קפידה של עצם קיום ההסכם ושל כל פרטיו והפרת חובת הסודיות נחשבת להפרה יסודית של ההסכם[ת/55].
הסכם הברירה נוסח בידי קומיסר. הוא גרס תחילה שמדובר בהוראות סודיות שגרתיות אך נאלץ לבסוף להודות שהסודיות המיוחדת (להלן גם "סודיות מהותית"[27]) בהסכם זה הייתה דרישת זאבי [פ/8213]. זאבי העיד שדרישת הסודיות המהותית נבעה מהצורך למנוע דליפת מידע לידי מתחרים בכוח בשלבים שקדמו לחתימת העסקה ולמניעת גילוי סודות מסחריים בשלבים שלאחר החתימה [פ/3386].
התביעה גורסת שבעוד שההסבר בחלקו הנוגע לשלב שקדם לחתימת העסקה נשמע הגיוני, אין כל טעם בסודיות מחמירה גם לאחר שנחתמה עסקת המניות. שום "סוד מסחרי" אינו משולב בעסקת המניות. הא ראיה שהעסקה פורסמה לציבור [ת/1227].ה"סוד" היחיד נעוץ במעורבות צ'רנוי בעסקה.
בפסקת הסודיות של הסכם הברירה נכלל סייג שחובת הסודיות נסוגה מפני הוראת גילוי שניתנת בידי בית משפט מוסמך [פסקה 10(3) – ת/55]. כשעו"ד פויכטוונגר עיין בטיוטת ההסכם העיר בכתב ידו שיש להוסיף לסייג גם מצב שבו רשות מוסמכת דורשת גילוי ["אם צריך לא יגלו!" כתב בהערתו – ת/22]. אולם הערה זו – שככל הנראה גם נשיץ הסכים לה – לא מצאה ביטוי בהסכם הברירה החתום [ת/55]. אות הוא, להשקפת התביעה, שהשותפים ביקשו להסתיר את מעורבותו של צ'רנוי מידיעת הרשויות.
מצד הנאשמים לא ניתן הסבר לכך שלא נכללה בהסכם חובת גילוי על פי דרישת רשות. זאבי גרס שחובת הציות לדרישת רשות ברורה מאליה ולא היה צורך לקובעה בהסכם [פ/3381]. קומיסר העיד שהרעיון לא הוצג לו ואילו הוצג היה בוודאי מקבל אותו [פ8214]
--- סוף עמוד 19 ---