כאמור, סודיות כשהיא לעצמה אינה עברה ובאורח רגיל אדם אינו חייב דין וחשבון לזולתו מדוע הוא מתנהל כמי שמשתייך לחסמב"ה[35]. אכן זאבי באורח בוטה ובלשון מתנשאת אופיינית התריס כלפי התובעת:
--- סוף עמוד 26 ---
אני אמרתי כבר, אני מסביר למי שאני חושב שאני צריך להסביר. מה שאני צריך להסביר, מתי שאני צריך להסביר. זו פררוגטיבה שלי ואת לא תגידי לי מתי לעשות ואם לעשות ולמה לא עשית ולמה כן עשית ומתי עשית. עם כל הכבוד את לא מנהלת לי את העניינים [פ/4538]
גם צ'רנוי, ששמר על ריסון עצמי בתגובותיו לשאלות התביעה, הגיב בעוקצנות (סרקזם):
זה מה שרציתי, רציתי. אני כזה פרנואיד. זה מה שרציתי. לא יודע ממי אך הייתה לי פרנויה. מה זה לא חוקי? אני עשיתי משהו לא חוקי? מה הבעיה? תשאלי בבקשה שאלה שאני אוכל לענות עליה [פ/5440].
המאשימה טוענת שהשמירה הקיצונית והחריגה על הסודיות שוללת את טענת הנאשמים שהם היו בטוחים שלא חלה עליהם חובת גילוי למשרד התקשורת או לבנקים. יתר על כן הסודיות החריגה מוכיחה את מודעות הנאשמים לכך שחשיפת זיקת צ'רנוי לעסקה עם זאבי עלולה לסכן את קבלת ההיתר ממשרד התקשורת ואת קבלת האשראי ממאגד הבנקים. בהמשך עלולה חשיפה זו לסכן את השקעתו הכספית הגדולה של צ'רנוי ואת הסיכוי של השניים להתמודד על רכישת גרעין השליטה בבזק. לשון אחר. טענת המאשימה היא שתכלית הסודיות הייתה הסתרה; הסתרת צ'רנוי, מעורבותו וזיקתו לעסקת המניות מידיעת גורמי משרד התקשורת וגורמי מאגד הבנקים.
לפיכך עליי לקבוע ממצאים בשאלת תכלית הסודיות.
עובדה שאין עליה עוררין היא שהשותפים החליטו לשמור בסודיות מרובה את עסקת זאבי –צ'רנוי וממילא את זיקתו של צ'רנוי – יהא טיבה אשר יהא – לעסקת המניות. הדברים קבועים באורח חד משמעי בהסכמים שנחתמו בידי הצדדים.
השותפים מכחישים שתכלית הסודיות הייתה הסתרה. סודיות- לפי גרסת זאבי - היא יסוד מוסד בהתנהלותו העסקית. כדרך של שגרה, נכללות תניות סודיות, לרבות סודיות מהותית, בהתקשרויות העסקיות שלו. תכלית שמירת הסודיות היא מניעת דליפת מידע למתחרים, שמירת על סודות מסחריים, מניעת גילוי מידע שאין חובה לגלותו וגילוי מבוקר של מידע בהתאם לאינטרסים של בעל המידע. קומיסר אישר שזו התנהלותו המאפיינת של זאבי וגם הציג מספר הסכמים שנערכו במשרדו ושבהם נכללה תניית סודיות.
צ'רנוי ורום העידו שהסודיות המחמירה הייתה דרישה של זאבי שהם היו אדישים לה. לצ'רנוי לא הייתה סיבה לחשוש מגילוי ההסכמים שנכרתו בינו לבין זאבי שכן להבנתו לא נפל בהם פגם של אי חוקיות. אולם משעה שזאבי הציב את דרישת הסודיות כדרישה מהותית בהתקשרות לא הייתה לצ'רנוי סיבה להתנגד לכך. הוא אפילו הסכים לוותר על עיגון זכויותיו בהסכם עם מאגד הבנקים. זה לאחר שעו"ד נשיץ חיווה דעתו שהזכויות מובטחות דיין גם בלי הגילוי.