קשה לשופט, בשר ודם, "לפצח" דברים שבלב. הנאשמים ודאי יודעים "אם לְעֵקֵל או לעקלקלות"[63]. עליי לבחון את לבבם על פי ראיות חיצוניות. בהקשר זה הדברים נראים לי ברורים למדיי או שלכל הפחות יש ספק של ממש בפליליותם. שלושה הם טעמיי המסקנה הזאת.
(1) הסכם האסקרו לפי לשונו ולפי הגיונו מתיישב עם הסברי הנאשמים ושאר שותפי גיבוש ההסכם וספק מתיישב עם השקפת המאשימה. ההסכם קובע שהבעלות בפאי היא של זאבי והעברת מניות פאי לנאמנות של טנידה נעשית לשם הבטחה שהבעלות בפאי תישאר בידי זאבי. ההסבר שנשמע מצד ההגנה הוא שצ'רנוי ביקש למנוע מזאבי להעביר את הבעלות בפאי לגורם שלישי ובכך להערים עליו. על כן תבע שהמניות יישמרו בנאמנות בידי טנידה. זה הסבר מתקבל על הדעת (הדברים אפילו מתיישבים עם הערת נשיץ שהמניות הושמו בנאמנות עבור (for) טנידה. שכן הנאמנות מבטיחה שזאבי לא יעביר את המניות לאחר.
(2) עורכי הדין נשיץ וקומיסר נפגשו כדי לסכם את מימוש הוראות הסכם האסקרו ביחס למניות פאי. הם סיכמו ואף חתמו על מסמך המסכם את הסכמתם, שהמניות יושמו
--- סוף עמוד 59 ---
במעטפה (יחד עם מסמכים אחרים שהופקדו בידיהם כנאמני הסכם הברירה) שאין לפתוח אותה אלא בהסכמה הדדית [ת/113]. קומיסר ראה בהסכמה זו משום שינוי פורמאלי של הסכם האסקרו, שנעשה בחתימתו ובחתימת נשיץ כמי שמוסמכים לכך. דברי קומיסר מתקבלים על הדעת. זאבי, כך הסביר קומיסר, חשש מפני מסירת מניות פאי לנאמנות בידי טנידה. אלה הן מניות למוכ"ז וכשם שצ'רנוי חשש שזאבי יעבירן לאחר, כך גם אפשר היה לחשוש להעברת המניות מידי צ'רנוי לצד ג. על כן הוסכם שהמניות יוחזקו בידי שני עורכי הדין (כנאמנים. הרי אין להם מעמד אחר) ובכך יובטח שאיש לא יעבירן לאחר. זה טיבה של מסירה לנאמנות.
(3) אכן מפי רוב הגורמים המעורבים, נשמעו, בשלבים שונים, אמרות שמהן אפשר להסיק שפאי הועברה לטנידה או שאמצעי שליטה בפאי הועברו לטנידה. בבית המשפט ניתנו הסברים שונים מפי גורמים אלה. התביעה רואה בהסברים אלה "עדות כבושה" שמשקלה הראיתי אפסי. ספק אם אפשר בדרך של הכללה לומר שכל הבהרה שניתנה מפי הנאשמים במשפט היא בגדר "עדות כבושה" (חלק מן הנאשמים, כמו קומיסר למשל, מיהרו ליישב אמרות סותרות זמן קצר לאחר שנאמרו). אולם אפילו תאמר שהנאשמים ועדיהם כבשו בלבבם את גרסתם (המזכה) עד שהתייצבו להעיד בבית המשפט, אף אני אגיד שבמקום שהגרסה ה"כבושה" מתיישבת עם המציאות יותר מאשר הגרסה המקורית, המיידית, משקל הראשונה דווקא עדיף.