במציאות זו ביקש זאבי לעצמו כל מיני פתרונות שימנעו את קריסת עסקת מניות בזק. הוא שיתף בכך את צ'רנוי והלה שקל אפשרויות אלה. בכלל זה אפשרות לממן את הגדלת הביטחונות כנגד זכויות מסוימות שיינתנו לצ'רנוי עם מימוש האופציה או בתום תקופת האופציה. רעיונות אלה לא יצאו מן הכוח אל הפועל ואכן בסופו של דבר עסקת המניות קרסה.
--- סוף עמוד 67 ---
התביעה רואה בעובדה שצ'רנוי שקל סיוע כספי לזאבי במקום לממש את הערבות האישית שזאבי ערב להחזרת ההלוואה שקיבל מצ'רנוי, הוכחה לשותפות העסקית ברכישת המניות.
השקפת ההגנה; התנהלות עצמאית וסכסוך עסקי
הנאשמים דוחים באורח נחרץ את טענת השותפות. זו עובדה שבתקופה שלאחר רכישת המניות פעל זאבי באורח עצמאי בכל הנוגע למניות בזק שבידו. הוא השתתף באספות כלליות של חברת בזק, המליץ על דירקטור וקיבל דווח על דיווידנד (ששימש להחזר הלוואת הרכישה). בכל אלה צ'רנוי אפילו לא היה מיודע. לא מפני שלא היה לו ייצוג בחברות זאבי (או שהנציג, רום, פוטר) אלא מפני שלצ'רנוי לא היה עניין בדבר לא לו. צ'רנוי ואנשיו מיקדו את התעניינותם בהתנהלות הכספית של חברות זאבי. צ'רנוי חשש לגורל כספו. הוא חשש שזאבי מבצע "תרגילים פיננסיים" מאחורי גבו וגוזל את כספו. על רקע זה התגלע סכסוך מר בין זאבי לצ'רנוי.
הסכסוך הכספי הוא מקור העניין של צ'רנוי במתרחש בחברות זאבי והוא הטעם לרצונו לקבל "דריסת רגל בחברות (דירקטורים מומלצים) או זכויות חתימה בחשבונות הבנק שלהם.
הסכסוך נבע מפרשנות שונה , של כל צד, את ההסכמים; מה ניתן ומה לא ניתן לעשות בסכומי כסף המצויים בחשבונות חברות זאבי. כדי לתווך בסכסוך הובא בעובי הקורה, בשלב מסוים, עו"ד זאב חפץ (מי שהיה שגריר ישראל ברוסיה). עו"ד חפץ עיין, בין היתר, בהסכמים (הסכם הברירה והסכם האסקרו). עובדה זו כשהיא לעצמה שוללת את טענת מזימת ההונאה. שהרי לא מתקבל על הדעת להביא אדם זר בסוד העניין. חפץ גם העיד[72] שהמסמכים שעיין בהם שיקפו הסכם הלוואה ואופציה ולא הסכם שותפות לרכישה נכס.
האשראי הנוסף היה למקור הסכסוך העיקרי. כיון ששווי מניות בזק עלה באחוזים ניכרים משך החודשים הראשונים לאחר רכישתם, העמיד מאגד הבנקים לזכות זאבי אשראי נוסף בהיקף מצטבר של 90 מ"ד [73]. סכומים משמעותיים שונים נמשכו בידי זאבי מחברות זאבי מתוך כספי האשראי הנוסף. מהלך זה של זאבי עורר התנגדות של צ'רנוי מטעם כפול. ראשית צ'רנוי סבר שההסכמים עם זאבי מחייבים את האחרון להשתמש בכל סכום כסף שמתקבל בחברות זאבי, שאינו מיועד לפירעון הלוואת הרכישה, כדי להקטין את היקף ערובת המימון[74] . שנית, זאבי נימק את הוצאת הכספים בהחזר עלויות עסקת רכישת המניות (כגון שכ"ט עו"ד, הוצאות תיווך וכיו"ב). צ'רנוי לא היה מוכן להכיר בהוצאות הללו (הכרה בהוצאות מגדילה את מחיר ה"עלות" (cost) המקורי של מניית בזק וממילא מגדילה את מחיר הרכישה שיושת על צ'רנוי אם יממש את האופציה) וכן דרש להכיר גם בהוצאות שהוא נשא (הכרה בהוצאות צ'רנוי מפחיתה את מחיר