לכאורה אפשרי גם פיתרון אחר; פיתרון שכולו הונאה ומרמה. לאמור רכישת מחצית מחבילת המניות תתבצע לאלתר אך זו תוסווה בהסכם ברירה (אופציה), הסכם נאמנות (אסקרו), הבנות שונות ומשונות בעל פה או ב"מזכרי הבנות" (minutes of agreements) שהלכה למעשה יקנו לצ'רנוי שליטה במחצית מן המניות שנרכשו ("מצב הזיקה המוסווית").
בדיקת הראיות הנוגעות לשלב הקדם חוזי הראיות (עדויות הנאשמים והודעותיהם בחקירה, עדויות עורכי הדין שליוו את גיבוש העסקה ונתנו לה ביטוי במסמכים שונים וכן טיוטות, תכתובות, הערות בכתב ומסמכי ההתקשרות), אינה מגלה שהשותפים בחרו במצב הזיקה המוסווית כמבנה של העסקה שערכו. להיפך הראיות הללו, שאמנם מצריכות ממצא של אמון, מבססות מסקנה
--- סוף עמוד 72 ---
שהפיתרון שנבחר הוא של זיקה עתידית. מסקנות אלה אינן מושתתות על התרשמות מדברי העדים (בעיקר עורכי הדין) בלבד, אלא גם על העדר ראיה נוגדת ועל היסקים הגיוניים (לוגיים) פשוטים .
סיכומה של נקודה זו הוא שהנסיבות החיצוניות להסכמים אינן מוכיחות קיומה של תוכנית נסתרת לרכישה משותפת, או ליצירת מצב זיקה מוסווית של צ'רנוי ביחס למניות בזק. להיפך, הנסיבות מצביעות על אפשרות סבירה שזאבי וצ'רנוי גיבשו תוכנית ליצירת מצב זיקה עתידית.
ביטוי לתוכנית המרמה בהסכמים בכתב ובעל פה
HOA MOA ו- AMOA
מבנה עסקת זאבי – צ'רנוי החל להתגבש בשיחות שהשניים, בצירוף רום , קיימו בופיה בירת בולגריה בראשית אוקטובר 1999. עו"ד נשיץ הצטרף לשיחות הללו וביום 5.10.1999 נערכה טיוטת הזכ"ד הבסיסי (MOA) ולאחריה נערכו הזכ"ד הבסיסי (HOA) והתוספת לטיוטת הזכ"ד (AMO). ייתכן שביני לביני הוחלפו בין הצדדים רעיונות שלא קבלו ביטוי במזכרים. רעיונות אלה מכונים בכתב האישום "הסכמות בעל פה" אלא שאיש אינו יודע מהם בדיוק אותן הבנות או הסכמות על פה (שכן שותפי המפגשים הללו חולקים נמרצות על הטענה לקיומן של הסכמות נסתרות).
טענות המאשימה או סברתה שמן המזכרים ניתן להסיק שהשותפים גיבשו בבולגריה תוכנית לרכישה משותפת של מניות בזק נחשבה בעיניי כראיית צל הרים כהרים. יתר על כן, המסמכים שגובשו בבולגריה היוו תשתית שעליה גובשו, זמן מה לאחר מכן, בעקבות חילופי דברים וחילופי טיוטות בין משרד נשיץ למשרד קומיסר, ההסכמים העיקריים (הסכם הברירה והסכם הנאמנות). השקפתי היא שבהסכמים העיקריים ניתן ביטוי מלא להבנות ולהסכמות בין הצדדים. הסכמים אחרונים אלה הם המפתח ל"פיצוח" סודה של העסקה, מהותה, תכליתה וחוקיותה. אפילו סברתי (ואין ראיה לסברה כזאת) שבשבוע השיחות בבולגריה, הועלתה על הכתב מחשבת אוון היולית בדבר הערמה על איסורי חוק הבזק והשגת תכלית בלתי חוקית במרמה ובהסתרה, גם אז לא הייתי מייחס חשיבות יתרה למזכרים הללו. שכן המזכרים אבדו כל חשיבות כאשר גובשו ההסכמות בין הצדדים ושוקפו בהסכמים פורמאליים מחייבים.