--- סוף עמוד 150 ---
בעוד שטענת המרמה כלפי פסגות מתבטאת בשיחות שקיים אדרי עם נציגי האוצר ומצגי שווא שהציג בהן הרי שטענת המרמה המופנית כלפי דויטשה נוגעת אך ורק לתקינות המסחר.
נאשמים 3-4 מצטרפים כאמור לטענה בדבר אי העדה של גורם רלוונטי ממשרד האוצר, הם מפנים לשיחה נ/186 שהתקיימה בין נבון לבין עדי שחף זמן לא רב לאחר המכרז, בה משבח שחף את נבון ביחס למכרז ההחלף, שיחה שיש בה כדי ללמד על כך שהוא היה מודע היטב למהלך שבוצע על ידי דויטשה לקראת המכרז.
(VII) טענות מקדמיות מטעם הנאשמים
טענה מקדמית מטעם נאשמים 1 ו-2 - "הגנה מן הצדק" - אכיפה בררנית
- הנאשמים 1-2 טוענים כי המאשימה העמידה לדין רק חלק מהמעורבים בפרשה ומדובר באכיפה בררנית פסולה. דווקא את מנהליהם של הנאשמים 1-2, מר רועי ורמוס ומר שי ירון לא העמידה לדין. המאשימה מתבססת על שיחות בין הנאשמים לבין מנהליהם כהוכחה לפליליות המעשים ואין מעמידה את האחרונים לדין. לגישת נאשמים 1-2 די בכך על מנת לבטל את כתב האישום נגדם בהתאם לסעיפים 149(10) ו-150לחוק סדר הדין הפלילי.
יחד עם זאת מדגישים הנאשמים כי אינם סבורים שהיה מקום להעמיד לדין פלילי את המנהלים, שכן חומר הראיות מעלה כי כפי שלא נפל רבב במעשיהם של נאשמים 1-2 כך לא נפל רבב גם במעשיהם של המנהלים. אולם, שעה שבחרה המאשימה, ובצדק, לא להעמיד לדין פלילי את המנהלים היה עליה לעשות כך גם ביחס לנאשמים 1-2. לפיכך לפי סעיפים 149(10) ו-150 לחוק סדר הדין הפלילי מבקש נאשמים 1-22 מבית המשפט לבטל את כתב האישום.
הנאשמים מפנים לע"פ (מחוזי ת"א) 15757-04-11 מדינת ישראל נ' גרינוולד (18.6.2012), שם ביטל בית המשפט חלק מהאישומים מטעמים של אכיפה בררנית פסולה. המבחן אותו קבע בית המשפט העליון הוא מבחן התוצאה, האם השיוויון נפגע אם לאו (ע"פ 6328/12 מדינת ישראל נ' פרץ (10.9.2013)). היינו אין צורך להוכיח כי מניעיה של המאשימה היו שרירותיים או לא עניניים, די להראות כי התוצאה שהתקבלה היא מפלה.
יובהר כי טענת נאשמים 1-2 בעניין אכיפה בררנית היא טענה הנטענת ביחס לשני האישומים העומדים נגדם.
- מנגד טוענת המאשימה כי החלטותיה התבססו על שיקולים ענייניים בלבד. ורמוס, שי ירון ואריק שטיינברג נחקרו בפרשה דנן תחת אזהרה, ורמוס וירון אף הוזמנו לשימוע, אולם לאחר שקילת המקרים בכובד ראש התקבלה החלטה שאין בידי המאשימה די ראיות על מנת לעמוד במבחן הסיכוי הסביר להרשעה של אלו, הראיות ביחס אליהם היו פחותות בהרבה מאשר כנגד הנאשמים.
--- סוף עמוד 151 ---