הגשת כתב האישום לבין הוצאת מסמך זה אל האור מעלה הנחה לפיה המסמך נוסח במטרה להכשיר בדיעבד את כתב האישום.
- סבורני כי עמדת הרשות מטרתה להבהיר לפעילי השוק ולנוגעים בדבר, ביתר פירוט וזהירות, אילו פעולות והתנהגויות העלולות להקים חשד לתרמית במסחר זאת על מנת להרתיע מפני סוגי התנהגויות כאמור. ברי כי אין מדובר בתיקון חקיקה, אין מדובר בקביעת התנהגויות חדשות ונוספות מעבר לאלו אשר היו קבועות בחוק אלא במתן פרשנות לסעיף חוק על ידי הרגולטור. עמדה זו מבקשת להוות כלי עזר פרשני לפעילים בשוק ההון ותו לא ואין היא יוצרת נורמה חקיקתית חדשה, לפיכך אינני סבור כי יש בה כדי להשפיע על פרשנות סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך. מנגד, יש בעמדה זו, כדי להשפיע על ידיעתו של נאשם בדבר האיסור החל על פעולות שביצע, ככל שביצען לאחר שפורסמה אותה עמדת רשות.
המסגרת הנורמטיבית - עבירת קבלת דבר במרמה - סעיף 415 לחוק העונשין
- סעיף 415 לחוק העונשין, שכותרתו "קבלת דבר במרמה", קובע כדלקמן:
"415. המקבל דבר במרמה, דינו - מאסר שלוש שנים, ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו - מאסר חמש שנים".
המונחים "דבר" ו-"מרמה" מוגדרים בסעיף 414 לחוק העונשין:
"414. בסימן זה -
'דבר' - מקרקעין, מיטלטלין, זכות וטובת הנאה;
'מרמה' - טענת עובדה בענין שבעבר, בהווה או בעתיד, הנטענת בכתב, בעל פה או בהתנהגות, ואשר הטוען אותה יודע שאינה אמת או שאינו מאמין שהיא אמת; ו'לרמות' - להביא אדם במרמה לידי מעשה או מחדל;
(...)".
- היסוד העובדתי של העבירה הוא הצגת טענה כוזבת, מצג שווא, לרבות בדרך של שתיקה והעלמה של עובדות אשר על פי הנסיבות מתבקש גילוין (ראו ע"פ 5724/91 מדינת ישראל נ' לאומי ושות' בנק להשקעות בע"מ פ"ד מט(2) 4, 22 (1995)) וכן קבלת דבר מכוח אותה טענה כוזבת. עבירת קבלת דבר במרמה היא עבירה תוצאתית, קבלת ה"דבר" הוא המרכיב התוצאתי אשר בהתקיימו מתבצעת העבירה.
"דבר" אשר מוגדר כאמור בסעיף 414 לחוק העונשין כ"מקרקעין, מיטלטלין, זכות וטובת הנאה" פורש בפסיקה באופן רחב, נקבע כי אין לתת ל"טובת ההנאה" משמעות רכושית
--- סוף עמוד 169 ---
וחומרית בלבד אלא משמעות לשונית רחבה וכוללת טובות הנאה שאינן מוחשיות (ראו למשל: ע"פ 817/76 דנינו נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(3) 645 (1977); ע"פ 752/90 ברזל נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2) 539, 555 (1992) (להלן: "עניין ברזל"); ע"פ 1784/08 פרי נ' מדינת ישראל (5.2.2009) (להלן: "עניין פרי") והדוגמאות שם, בפסקה 39 לפסק הדין, ביחס ל"דברים" אשר הושגו במרמה). כן הובהר בפסיקה כי היתרון שהושג למרמה הוא העיקר, ולא הנזק שנגרם למרומה, ראו עניין ברזל, עמוד 555: