"כשם שטובת ההנאה שמקבל המרמה אינה חייבת להתבטא ביתרון או בהישג חומריים, כך אין לראות כתנאי-בל-יעבור כי נגרמו למרומה, בעטייה של המירמה, נזק או הפסד מוחשיים. חזות הכול בעבירה של קבלת דבר במירמה הינה ביתרון או בהישג למרמה, ולא בחסר למרומה".
מלבד הצורך להראות כי התקבל "דבר" וכי היתה מרמה, העבירה דורשת קיומו של קשר סיבתי בין המרמה לבין קבלת ה"דבר" (ראו עניין פרי, פסקה 41; ע"פ 3517/11 שמשון נ' מדינת ישראל, פסקה 32 (6.3.2013)). בפסיקה נקבע כי לא נדרש שמצג השווא יהיה הסיבה היחידה שהובילה לקבלת הדבר ודי בכך שיהווה גורם בעל השפעה ממשית לכך (ע"פ 4190/13 סמואל נ' מדינת ישראל, פסקאות 78-79 (18.11.2014) (להלן: "עניין סמואל")).
- מבחינת היסוד הנפשי, הרכיב הנפשי של עבירת המרמה מחייב ידיעה של המרמה להיות המצג מצג שווא וגם לעובדה שבשל מצג השווא יתקבל ה"דבר", או לפחות מודעות לכך ברמה של פזיזות (עניין פרי, פסקה 40) דהיינו, על המרמה להיות מודע לקשר הסיבתי שעשוי לקשור בין מצג השווא לבין קבלת ה"דבר".
פרק סיכום - דיון והכרעה - האישום הראשון
- בפרק זה אבחן את המשקל שיש ליתן לראיות אשר הוצגו בפניי ונסקרו לעיל בהרחבה, ביחס למשקל של חלקן כבר הכרעתי לעיל, והן: הקלטות שיחות מחדר המסחר והאזנות הסתר בין הנאשמים כולם ובין הנאשמים לבין אחרים; גרסאות הנאשמים בחקירתם ברשות ניירות ערך ועדותם בבית המשפט; עדויות של עדים נוספים; נתוני מסחר וחוות דעת מומחים כלכליים. כן אדון בטענות הצדדים השונות כפי שפורטו לעיל, הכל במסגרת דיון ברכיבי עבירת התרמית. לבסוף אכריע האם יש מקום להרשיע את הנאשמים בעבירות התרמית המיוחסות להם לפי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך.
אקיים את הדיון ברכיבי עבירת התרמית תוך הפרדה בין נאשמים 1-2 לבין נאשמים 3-4.
--- סוף עמוד 170 ---
לאחר מכן אדון בעבירת קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין ואבחן האם רכיביה מתקיימים ביחס לנאשמים.
לבסוף אדון בשלושת הטענות המקדמיות אשר הועלו על ידי הנאשמים, טענות ההגנה מן הצדק בדבר אכיפה בררנית, שיהוי ומחדלי חקירה.
עבירת תרמית בניירות ערך
- האישום הראשון בתיק זה מצריך מבית המשפט לשרטט את גבולות עבירת התרמית, לתחום את גבולותיה, לקבוע היכן עובר הגבול בין פעילות מסחר לגיטימית המבוצעת על ידי שחקנים מתוחכמים ודומיננטיים בשוק, פעילות שמטרתה השאת רווחים, לבין פעילות פלילית של השפעה על שער נייר ערך. מתי היערכותם של אותם גופים דומיננטיים לאירועים מסוימים בשוק ההון, כגון הנפקה או מכרז החלף, היערכות אשר משפיעה על מחירי ניירות ערך בשוק נוכח עוצמתם של אותם הגופים, היא מותרת ומתי עולה היא לכדי מניפולציה?
- האישום הראשון עוסק כאמור בהיערכות של גופים גדולים, דומיננטיים ומקצועיים, פסגות ודויטשה בנק, לקראת מכרז החלף. מדובר בגופים אשר סוחרים במאות מיליוני שקלים ומצויים בפוזיציות של מיליארדים, גופים אשר יכולת ההשפעה שלהם על שוק ניירות הערך היא עצומה. מחומר הראיות למדתי כי אותם גופים והנאשמים, סוחרים מקצועיים ומהטובים בתחומם, מודעים היטב להשפעה אשר עשויה להיות להם על השוק, עוד למדתי כי הנאשמים אכן השפיעו על השוק במסגרת היערכותם לאותו מכרז החלף, ועולה השאלה האם השפעה זו הינה תוצר לוואי של אותה היערכות לגיטימית או שמא נוצרה היא עקב כוונה של הנאשמים להשפיע על שער ניירות ערך?
היערכות גופים לקראת אירועים משמעותיים בשוק ההון, בכללם מכרז החלף, איננה פסולה כשלעצמה, נהפוך הוא, פעילות שכזו לא רק שהיא מותרת כל עוד נעשית היא מטעמים כלכליים, היא אף רצויה שכן תורמת היא לנזילות בשוק ההון ולשכלולו. לרוב אין זה מן הנמנע כי לפעילות ההיערכות של אותם גופים גדולים, דומיננטיים ומשמעותיים, גופים המנהלים כספים בהיקפים של מיליארדי שקלים וסוחרים בהיקפים מהותיים בהתאמה, תהא השפעה על שערי ניירות ערך במסגרת אותה היערכות - בהשפעה מעין זו אין כל פסול. שינוי בשערי ניירות הערך במקרה כזה נובע משיקולים כלכליים של היצע וביקוש, שיקולים המתומחרים על ידי הגורמים המקצועיים ביותר, שינוי כזה בשערי ניירות הערך עומד ביסודו של שוק הון יעיל ומשוכלל. הקושי מתעורר שעה שאותו גוף דומיננטי מנצל את כוחו ויכולותיו על מנת להשפיע על השוק בכיוון הרצוי לו, השפעה על השער במקרה שכזה איננה מגלמת היצע וביקוש אמיתיים בשוק, היא איננה לגיטימית ועשויה לעלות כדי עבירה פלילית.