בית המשפט נדרש לקבוע מה היתה כוונתו של הסוחר בביצוע פעולות מסחר, משימה שאיננה פשוטה כלל ועיקר, וקשה היא שבעתיים עת עסקינן במסחר אשר מבוצע על ידי סוחרים מתוחכמים ומקצועיים כבענייננו, עת מדובר במספר רב של פעולות מסחר, בהיקפים גדולים אשר בבסיסן שיקולים כלכליים מגוונים. לא די בהצגת פעולות מסחר אגרסיביות וגדולות כדי להוכיח כוונה שכזו, וודאי שעה שמדובר בפעולות המבוצעות על ידי גוף פיננסי גדול, וכן לא די בהצגת מודעות להשפעה על השער. על בית המשפט להשתכנע כי מדובר בכוונה של ממש להשפיע על שער הנייר, כוונה אשר אשר קיבלה ביטוי בעולם המעשה ומוכחת בראיות ברמה הנדרשת בהליך הפלילי, שכן לאותה כוונה השפעה מכרעת על סיווגו של המסחר כפלילי או לגיטימי.
- לאחר שבחנתי את מכלול הראיות אשר הוצגו בפניי בדבר כוונתם של נאשמים 3-4 הגעתי לכדי מסקנה כי המאשימה לא עמדה בנטל להוכיח את כוונתם להשפיע על השער במידה הנדרשת. כפי שציינתי, מהשיחות המוקלטות עולה תמונה מעורבת כאשר יש בהן ביטויים לכוונה להשפיע על השער אך מנגד יש בהן אף ביטויים להיערכות לגיטימית למכרז ההחלף בדרך כניסה לפוזיציית שורט. ביחס לנתוני המסחר קבעתי כי פעילותם במסחר של נאשמים 3-4 בימים הרלוונטיים לאישום שיקפה היערכות לגיטימית למכרז ההחלף ואין מדובר בפעילות מכוונת להשפעה על השער. שכלול ראיות אלה יחד עם גרסאותיהם של נאשמים 3-4 אשר נמצאו מהימנות בעיני מוביל לתוצאה כי לא הוכחה כוונה להשפיע על השער של אג"ח 217 מעבר לספק סביר.
--- סוף עמוד 198 ---
אבקש להבהיר כי אף אם הייתי מקבל את עמדת המומחית מטעם המאשימה לפיה פעילות המסחר של הנאשמים יכולה להתיישב עם כוונה להשפיע על השער - עדיין הייתי מגיע לאותה המסקנה של זיכוי נאשמים 3-4, שכן כפי שפירטתי לעיל במסקנה שכזו יש כדי להעלות ספק ביחס להתקיימות רכיב הכוונה של עבירת התרמית, ספק אשר מצדיק את זיכוי הנאשמים ביחס לאותה פעילות.
לפיכך אני מזכה את נאשמים 3 ו-4 מעבירת תרמית בניירות ערך לפי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך אשר יוחסה להם בכתב האישום.
עבירת קבלת דבר במרמה
- במסגרת כתב האישום ייחסה המאשימה לארבעת הנאשמים את עבירת קבלת הדבר במרמה, נטען כי פעולתם התרמיתית של הנאשמים יצרה מצג שווא כלפי משרד האוצר וכלפי ציבור המשקיעים לפיו שערי המסחר של האג"חים נשוא ההליך דנן במועד הקובע היו שערי שוק אמיתיים, בעוד שבפועל שערי השוק הושפעו מהפעילות המניפולטיבית. מידע זה לא היה בידי האוצר עת החליט לקיים את המכרז ולהיענות להצעותיהם של הנאשמים. כתוצאה מפער מידע זה הגישו פסגות ודויטשה הצעות אטרקטיביות יותר במכרז וזכו ליתרון בלתי הוגן ומרמתי על פני שאר המשתתפים במכרז. עוד נטען בכתב האישום כי במעשיהם אלו קיבלו נאשמים 1-4 במרמה, בנסיבות מחמירות, את היענות המדינה להצעתם שהוגשה במכרז, וכפועל יוצא מכך קיבלו במרמה ניירות ערך מהסדרות המונפקות (עמ' 14 ס' 39-40 לכתב האישום).
המאשימה שבה על טענה זו בסיכומיה, הנאשמים הציגו מצג שווא כלפי יחידת ניהול החוב של האוצר והוא שהמסחר בניירות המשתתפים במכרז היה תקין, מונע מהערכות כלכליות, האוצר לא ידע שהנאשמים פועלים במסחר במטרה להשפיע על שערי ניירות הערך המשתתפים במכרז.
- בסיכומיה הפנתה המאשימה לשיחות שהתקיימו בין אדרי לבין נציג משרד האוצר, שיחות בהן אדרי לא חשף בפני הנציג כי הוא פועל גם בשם הנוסטרו ויצר רושם כאילו הוא מייצג קבוצה רחבה של סוחרים. מידע בדבר פוזיציה ענקית באג"ח 5501, כ-3 מיליארד ע"נ המהווים כשליש מהכמות המונפקת של האג"ח, הוא לגישת המאשימה מידע רלוונטי שהוסתר במכוון, לצד מצג שווא פוזיטיבי בדבר לקוחות רבים שמעוניינים להחליף את האג"ח.
- נאשמים 1-2 טוענים כי לא מתקיים היסוד העובדתי של העבירה, הכולל שני רכיבים: הצגת טענה כוזבת - מצג שווא וקבלת "דבר" מכוח אותה טענה.
--- סוף עמוד 199 ---