--- סוף עמוד 224 ---
לעמוד גם במצב הדברים שהוכח כי מרגע הזרמת פקודת הקניה במחיר של עד 25 שער הנייר היה ממילא עולה ל-25.
הנאשמים מפנים לתנאי התגמול שלהם (ת/43 ונ/174) וטוענים כי משמעות הוראות הסכם ההעסקה הן שאדרי ובן דוד לא יכלו להרוויח מהעלאת שווי הפוזיציה מאחר ותגמולם הועבר להם בחלקים על פני מספר חודשים בדיעבד, ובמידה ונצברים הפסדים על פני זמן ינוכו אלו מחלקי התשלום התגמול הנותרים, לכן אין חשיבות לכך שהעסקה התבצעה ביום האחרון של השנה בו מחושב התגמול. לא קיים שער קובע של סוף השנה כפי שניסתה המאשימה לטעון.
- התייחסות לטענות ביחס להחלטות המסחר של הנאשמים לבצע רכישות באופן מדורג: הנאשמים טוענים כי בטענת המאשימה מובלעות הנחות שגויות. ראשית, אדרי ובן דוד לא יכלו לדעת מה תהיה כמות ההיצעים בשערים בין 17-25. שנית, העסקה נסגרה ב-25.12 והעיכוב נגרם על ידי דלק נדל"ן, היא למעשה שגרמה לנוסטרו פסגות לרכוש יותר. אילו העסקה היתה מתקיימת במועד מוקדם יותר חשבון הנוסטרו היה מבצע פחות קניות בשוק.
אדרי שקל לבצע רכישות גם לאחר שסגר מול רוז'נסקי עסקה ב-10.12.2008, אז פנה ליועצת המשפטית של פסגות וביקש לבחון האם יכול הוא לרכוש את הנייר (נ/89, נ/90, נ/91ב), מה שמלמד על רציונאלי כלכלי.
טענת המאשימה כי הרכישות באופן מדורג ביקשו להשפיע על השער עומדת בניגוד להיגיון, אילו ביקשו הנאשמים להעלות את השער הרי שלא היה להם כלל צורך בעסקה מול דלק נדל"ן. העובדה שפסגות המשיכה לבצע רכישות גם לאחר ביצוע העסקה מפריכה את ההיגיון מאחורי תזת האישום. הרכישות בסוף יום 31.12 מחזקות את טענת אדרי כי היתה כוונה להמשיך להחזיק את הפוזיציה, את עדותו בדבר ביצוע העסקה כ"סיגנל".
תמצית טענות הנאשמים ביחס לחוות דעתו של מר אביצור
- הנאשמים מתנגדים לטענתו של מר אביצור לפי טענת הטרייד "אינה בהכרח נכונה", ניסוח שכזה מעלה כי לכל הפחות טענת ההגנה יכולה להיות נכונה, די בכך על מנת לקבלה. המומחה הציג שתי דוגמאות לביסוס טענתו ולגישת הנאשמים הן חסרות בסיס (ס' 94-95 לסיכומי הנאשמים).
- הנאשמים טוענים כי לא בכדי לא עשתה המאשימה כל שימוש בסיכומיה בחוות דעת המומחה מטעמה.
- המומחה התבסס על ההנחות שהעסקה סוכמה מלכתחילה להתבצע ב-31.12.2008 ובבורסה - כהנחות עבודה, אלו הוכחו כשגויות. המאשימה אף חזרה בה מטענה זו טרם עדותו - במכתב
--- סוף עמוד 225 ---