--- סוף עמוד 261 ---
תאגיד, אשר נהג אגב מילוי תפקידו במרמה או בהפרת אמונים הפוגעת בתאגיד, דינו - מאסר שלוש שנים".
התכלית של עבירה זו היא הגנה על עניינו של התאגיד, הגנה עליו מפני התנהלות בניגוד עניינים של מנהליו, הבטחת תפקוד נאות של מנהלי התאגיד, ביסוס אמון של בעלי המניות במנהליהם והגנה על התאגיד מפני מעילה באמון זה (ע"פ 677/14 דנקנר נ' מדינת ישראל (17.7.2014) (להלן: "עניין דני דנקנר")). ראו לעניין זה ע"פ 2103/07 הורוביץ נ' מדינת ישראל, פסקה 190 (31.12.2008):
"דומה כי תכלית העבירה, כפי שהיא עולה מן הדברים הללו, נהירה היא - הגנה על התאגיד מפני מעילה באמון, ובין היתר, הרחבת מעגל האחראים בפלילים בקרב אלה אשר במסגרת תפקידם בחברה עשויים לפגוע בה...".
בע"פ 121/88 מדינת ישראל נ' דרוויש, פ"ד מה(2) 663, 697 (1991) (להלן: "עניין דרוויש") עלה כי עבירה זו תחול רק בנסיבות חמורות ביותר, בהן נגרם נזק כלכלי מוחשי לתאגיד, זאת בהשוואה לנסיבות בהן יורשע נאשם בעבירת הפרת אמונים על ידי עובד ציבור המוסדרת בסעיף 284 לחוק העונשין:
"שוני זה מוביל למסקנה, כי למטרה זו כשלעצמה - של הגנה על תדמיתו של התאגיד בעיני הציבור ועל האמון שרוחש הציבור לתקינות פעולותיו -אין מקום לעניין סעיף זה. לפיכך לא די בה כשלעצמה כדי למלא אחר הדרישה של פגיעה בתאגיד, אלא אם ערעור תדמיתו של התאגיד בעיני הציבור יגרום גם לפגיעה בתאגיד. תדמיתו של השירות הציבורי בעיני הציבור, האמון שרוחש הציבור לתקינות פעולותיו וטוהר המידות של עובדיו הם תנאים הכרחיים לקיומו של שלטון תקין, ועל-כן הינם אינטרסים חברתיים, הראויים להגנת המשפט הפלילי. לא כן תדמיתו הציבורית של תאגיד פרטי. אין זה סביר, כי המשפט הפלילי יגן על תדמיתם ועל מעמדם הציבורי של תאגידים פרטיים".
בעניין דני דנקנר הסתייג כב' השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין מקביעה זו וציין, בפסקאות נה'-נז' לפסק הדין, כי הוא איננו בטוח שהבחנה זו תקפה בכל מקום וכי בנוסף למתן משקל לנזק שנגרם או עלול להיגרם לתאגיד, יש ליתן משקל גם למיהותו של התאגיד, גודלו, משקלו במשק ובכירותו של החשוד, בהתאם לנסיבות המקרה:
--- סוף עמוד 262 ---
"איני בטוח כי הבחנה זו תקפה בכל מקום. כשעסקינן בתאגיד ענק בעל משקל והשפעה במשק, שלעתים אינה רחוקה כלל מהשפעת גורם ממשלי כזה או אחר, מקבלת עבירת הפרת האמונים בתאגיד מקום משמעותי יותר; אין המשפט הפלילי מגן כאן על התאגיד בלבד, אלא על הציבור הנזקק לו, והוא רכיב חשוב בהתנהלות הכללית של המשק כולו; לא כל שכן כשעסקינן בצמרת התאגיד...".
- מקובלת עלי עמדה זו לפיה הפרתו של סעיף 425 לחוק העונשין עשויה בהחלט ללבוש אופי "ציבורי", בין היתר בתאגידים "המספקים שירות לציבור". בעניין מרקדו נקבעו אמות מידה לסיווגו של תאגיד כ"תאגיד המספק שירות לציבור" ובעניין דני דנקנר נקבע כי בנק הפועלים מהווה תאגיד המספק שירות לציבור, בין היתר נוכח העובדה שהוא מחזיק חלק גדול מכספי הציבור.
כאשר מדובר בתאגיד בעל אופי "ציבורי" לא נדרשת פגיעה כלכלית ומוחשית בו בכדי שתתגבש העבירה ופגיעה בתדמיתו עשויה לעלות לכדי "פגיעה בתאגיד" בהתאם לסעיף 425 לחוק העונשין, ביחס לתאגיד שכזה ראוי אף יותר מבתאגיד אחר להחיל כלפיו את הנורמות הפרשניות הנהוגות ביחס לסעיף 284, ובכלל זה את ממד החומרה המיוחסת לעבירות אלה (להרחבה ראו פסקאות נט'-ס' בעניין דני דנקנר).
- עבירת מרמה והפרת האמונים היא עבירה התנהגותית הדורשת כי הדבר יעשה "אגב מילוי תפקידו" של נושא התפקיד הרלוונטי. שאלת היות פלוני מנהל בתאגיד תבחן באופן מהותי ולא יסתפק בית המשפט בבחינה פורמלית של הגדרתו (ראו ת"א (מחוזי ת"א) 40213/05 מדינת ישראל נ' גבעוני (26.12.2012) פסקאות 666-672 וכן הכרעת בית המשפט העליון בע"פ 3506/13 הבי נ' מדינת ישראל פסקאות 169-187 (12.1.2016) (להלן: "עניין הבי").
- היסוד הנפשי הנדרש לצורך קיום העבירה הינו מודעות למרמה (כהגדרתה בסעיף 414 לחוק העונשין), או מודעות לעובדה שפעולתו של הנאשם מהווה הפרת אמונים וכי קיימת אפשרות של גרימת פגיעה (יעקב קדמיעל הדין בפלילים חוק העונשין חלק שני 1122-1123 (מהדורה חדשה, תשע"ג-2013)). בעוד ש"מרמה" מוגדרת בסעיף 414 לחוק "הפרת אמונים" איננה מוגדרת, אך הפרשנות המקובלת היא בדומה לסעיף 284 לחוק העונשין, פעולה באופן שאיננו מגשים את האינטרס שעל מילויו הופקד. בהקשר התאגידי נקבע כי מנהל בתאגידים המעמיד עצמו בניגוד עניינים מפר אמורים (שם, בעמ' 1119).
הכרעה - עבירת מרמה והפרת אמונים בתאגיד
- בהתאם לאמור בעניין הבי, נסיבה שבלעדיה אין היא האם ייחשב אדרי כ"עובד" לצורך סעיף 425 לחוק העונשין. אדרי המשיך בתפקידו כמנהל הנוסטרו וראה עצמו חב חובות נאמנות
--- סוף עמוד 263 ---