נאשמים 3-4
- נאשמים 3-4 מבהירים את תפקידם כעושי שוק עקב הרפורמה לעשיית שוק איגרות החוב הממשלתיות משנת 2006, אשר מטרתה לאפשר מסחר בהיקפים גבוהים, בקצב מהיר, על מנת לייצר נזילות וזמינות גבוהה יותר במסחר. לשיטתם, על עושי שוק ליצור היצע וביקוש סביב מכרז ועל ידי כך לפזר את הביקושים וההיצעים על פרקי זמן מעבר ליום המכרז, כל זאת בכדי לצמצם את הזעזוע לשוק בעת מכרז. עושי השוק מחויבים לרכוש בשוק הראשוני ארבעה אחוזים מהחוב שהאוצר מנפיק בכל שנה. על כן, צפיית האוצר כי עושי השוק ישתתפו בכל
--- סוף עמוד 116 ---
מכרז והיקפים גדולים ככל שניתן. האוצר רואה בעושי השוק כספק נזילות כיוון שנוכח הדרישות האמורות יכול הוא להנפיק באופן עקבי ללא תלות בנזילות של משקיע מוסדי כזה או אחר.
נאשמים 3-4 מבארים כי נוכח תפקידם האמור כעושי שוק, היה דויטשה בנק מחויב להיערך למכרז ההחלף והיערכות בפוזיציית שורט היא הערכות לגיטימית בעלת בסיס כלכלי מוכח, במיוחד לפני מכרזים של אג"ח ממשלתיות על ידי עושי שוק.
- ביחס לנתוני המסחר, נאשמים 3-4 טוענים כי פעילותם היתה פעילות מתונה, הם נתנו "פקודות נסתרות" ולא "ניקו" שכבות בספר המסחר, זאת כראיה לכך שלא נהגו באגרסיביות בשוק. מכאן כי פעילותם לא נעשתה בכוונה להשפיע על השער.
המאשימה דחתה טענה זו בשני מישורים. במישור העובדתי, טוענת היא כי הוראות המכירה של נאשמים 3-4 היו בעקביות נמוכות משמעותית מההוראות של יתר השחקנים בשוק ולכן לא ניתן לכנותן מתונות באופן גורף. המומחית מטעם המאשימה אף היא עמדה על הדברים (ת/5 עמ' 255-256). כמו כן, במועדים משמעותיים נאשמים 3-4 כן הזרימו פקודות מכירה אגרסיביות ביחס לשכבות הקניה, הן בזירת ה-MTS הן בבורסה באמצעות פסגות. מכיוון שמכירה בהיקף גדול מובילה לירידת השער ובהתחשב במועדים בהם פעלו באופן אגרסיבי, העובדה שלעיתים הם מיתנו את פעילותם אינה מלמדת על היעדר רצון להשפיע על השער ומשתלבת עם התוכנית הכללית. במישור השני, מישור האינטרס, סבורה המאשימה שלנאשמים 3-4 דווקא היה אינטרס להביא לירידה עקבית ומתונה של שער הנייר - חששם שירידת שער חדה מידי עשויה להניא את האוצר מביצוע המכרז. אינטרס זה שומט את הקרקע תחת טענת המתינות כטענת הגנה. כמו כן, מכיוון שפעילותם היתה מנוטרת על ידי האוצר היה להם אינטרס נוסף להצניע את פעילותם להורדת השער.
ביחס לנתוני מסחר ספציפיים טוענים נאשמים 3-4 כי טענות המאשימה לוקות בחוסר עקביות. בעוד בכתב האישום ובחוות דעת המומחית נטען כי ביום 2.9.2007 נהגו סוחרי דויטשה באגרסיביות במכירות במטרה להוריד את השער, בסיכומיה טוענת המאשימה כי ביום זה דווקא נהגו סוחרי דויטשה בשוויון נפש בעוד שבסוף הסיכומים נטען כי מכרו במחיר גבוה על מנת לא להוריד את השער. ברי כי אשר הפעילות ביום 2.9.2007 היתה מתונה, למחרת היתה אגרסיבית וביום 4.9.2007 היתה שוב מתונה, אין מדובר בתוכנית מרמתית אלא דווקא ברצון למכור לפי תנאי השוק.