ברשותם של האנשים הפרטיים. לפני בית המשפט הוצגה רשימה מעודכנת של בעלי זכות השימוש במקומות החניה. בהעדר ראיה אחרת, קבע בית המשפט כי זכות השימוש במקומות החניה היא של האנשים הרשומים ברשימה. לאחר בחינת הרשימה, מצא בית המשפט המחוזי כי מרבית האנשים הנכללים בה הם נהגים שהתפצלו מהמערערת ונמנים כיום על נהגי המוניות אצל המשיבה 1. בהתאם לכך קבע בית המשפט כי "מאחר ואין זה מתפקידו של ביהמ"ש לעשות את תפקידה של הרשות המנהלית, אני מורה כי העותרת והמשיבים 2-3 יגישו בקשה למתן רישיון עסק ויראו לרשות אם הם עומדים ועד כמה הם עומדים בתנאים לצורך קבלת רישיון עסק" (עמוד 8 לפסק הדין). בית המשפט ציין עוד כי לדידו קיים ספק גדול באשר לזכותה של המערערת לעשות שימוש באותם מקומות חניה, וזאת מחמת העובדה כי מקומות החניה הם בבעלותם של אנשים פרטיים, הם נהגי המוניות הנִמנים על המשיבה 1. על כן פסק בית המשפט כי החלטת העירייה לפיה רישיון העסק יוענק למערערת מבוטלת, וכי העירייה תפעל לבחון מחדש למי מבין שתי החברות יש להעניק רישיון עסק. מכאן הערעור שלפנינו.
- ארבעה חודשים לאחר הגשת הערעור, ובעקבות פסיקת בית המשפט המחוזי, התקבלה ביום 1.8.2011 החלטה חדשה על-ידי העירייה בעניין רישיון העסק (להלן: ההחלטה השניה). העירייה שבה ובחנה את נושא רישיון העסק על יסוד מסמכים שהגישו המערערת והמשיבה 1 ובשים לב לפסק דינו של בית משפט המחוזי, ומצאה כי יש להעניק את הרישיון למשיבה 1, ולא למערערת. העירייה ציינה כי החלטתה הקודמת התבססה על סברתה כי המערערת, בניהולו של עטר, רק החליפה את שמה של בעלת הרישיון המקורית. אולם, ובעקבות פסק הדין של בית המשפט המחוזי, הוברר כי בעלי הזכות המקורית לשימוש במקומות החניה, הם נהגי המוניות הפרטיים ולא החברה. לא נמצאה החלטה פוזיטיבית המעבירה את זכויות הנהגים הפרטיים לחברה זו או אחרת. כיוון שכך, נשמט הבסיס להחלטה הקודמת, ונעשתה בחינה על-פי המסמכים שבתיקי העירייה, מיהם בעלי זכות השימוש במקומות החניה, על מנת להעניק את הרישיון לחברה העומדת בתנאים לקבלת רישיון עסק. בהחלטה צויין כי בהתאם לרשימות שברשות העירייה, חלק ניכר מבעלי הזכות הראשונית לגבי תחנת המוניות הם נהגים הפועלים אצל המשיבה 1. העירייה מצאה כי מתקיים אחד משני התנאים שקבעה לשם קבלת רישיון העסק, והוא כי מקומות החניה מוקצים למבקש הרישיון. לפיכך נקבע כי המשיבה 1 היא הזכאית לקבלת רישיון העסק, וזאת בכפוף לתנאים שייקבעו על-ידי מחלקת הרישוי ולהתחייבות המשיבה 1 בבית המשפט המחוזי בדבר הסדרת ה"בוטקה" שממנו מתנהלת התחנה, שהם התנאים הנוספים הנדרשים לשם קבלת רישיון עסק. נגד החלטה זו לא הוגשה עתירה על-ידי המערערת.
--- סוף עמוד 5 ---