"למען שלמות הדברים יצוין כי הצדדים העמידו לעיוני מספר פסקי-דין של בתי-המשפט המחוזיים מאזורים שונים של הארץ שעלו בהם שאלות דומות הנוגעות למערכות חוזיות בין מפעילי תחנות לחברות דלק במסגרת הסדר השיקום עם נכי צה"ל ...
מעיון בפסקי-דין אלה עולה כי בתי-המשפט השונים נקטו גישות שונות בניתוח ההסדרים החוזיים בין מפעילי התחנות לחברות הדלק מבחינת דיני ההגבלים העסקיים והחוזים האחידים, וקשה למצוא חוט מקשר בין הדעות השונות בסוגיות המורכבות ובעלות ההשלכה הרחבה העולות כאן. ניתן להניח כי תתבקש בעתיד הכרעה עקרונית של ערכאה ערעורית בסוגיות העקרוניות המשותפות להליכים השונים ולמגזר הענפי כולו, ואפשר אף כי כחלופה להתדיינות משפטית נוספת יגובשו במסגרת משא ומתן במישור הציבורי והעסקי הסדרים חוזיים חלופיים העונים לדרישות הדין."
עיקר המחלוקות המשפטיות
- במקרה שלפני המחלוקות המרכזיות שבין הצדדים הינן כדלקמן:
84.1. האם התובעים השתהו בהגשת התובענה?
84.2. האם תניית הבלעדיות ותניית הכתבת המחירים מהוות הסדר כובל? אם כן – האם צד להסדר כובל זכאי לתבוע פיצוי בגינו?
--- סוף עמוד 27 ---
84.3. האם המערכת ההסכמית כוללת תניות מקפחות בחוזה אחיד? אם כן – מה הנפקות הנובעת מכך?
84.4. האם המערכת ההסכמית בטלה מעיקרא בהיותה הסדר כובל הכולל תנייות מקפחות בחוזה אחיד? אם כן – מהן התוצאות הנובעות מבטלותה?
84.5. האם סונול הפרה את המערכת ההסכמית?
84.6. האם הסכם העברת ההפעלה בטל?
84.7. סוגיות הקשורות באשם תורם וגובה הנזק הנתבע.
האם התובענה הוגשה בשיהוי?
- כאמור, סונול טוענת כי דין התובענה להידחות על הסף מחמת שיהוי קיצוני בהגשתה. לגישתה, על בסט היה להגיש את תביעתו זו במועד סמוך למועד פרסום ההודעה המעדכנת של הממונה על ההגבלים העסקיים שפורסמה עוד בשנת 1996. סונול סבורה כי בסט ויתר על זכות תביעתו כלפיה כאשר קיים את המערכת ההסכמית עד לשנת 2007, וכאשר לאחר מכן אף התקשר בהסכם חדש בגדרו אישרר בשנית את המערכת ההסכמית בזמן שידע על המחלוקת בשאלת חוקיותה עוד משנת 1993, מועד קביעת הממונה. בנוסף לכך טוענת סונול כי בסט ידע שתחנות משוחררות משלמות לה עבור רכישת דלקים ומוצרים מתוצרתה לפי תעריפים נמוכים יותר בהשוואה לתחנתו. סונול טוענת כי מצגיו אלה של בסט גרמו לה לשנות מצבה לרעה מאחר שאילו בסט היה מודיע לה במועד הנדרש כי הוא מתנגד למערכת ההסכמית – סונול לא הייתה משקיעה בתחנה משאבים כפי שהשקיעה בפועל, או לחלופין – היא הייתה מתנה ההתקשרות עם בסט בתנאים מסחריים אחרים. סונול מוסיפה כי אם תתקבל תביעתו של בסט היא תידרש לשלם לבסט, באופן בלתי צפוי מבחינתה, סכומי כסף ניכרים לעומת גריעה הדרגתית מרווחיה לו הייתה נושאת בתשלומים אלה באופן שוטף במהלך השנים.
- מנגד, טוען בסט, כי תביעתו הינה תביעה ״מן הדין״, ולפיכך טענת שיהוי אינה חלה לגביה. בסט מוסיף כי השתהותו בהגשת התובענה נבעה ממצגי שווא של נציגי סונול אשר טענו בפניו כי ההסדרים שיקבעו בהליכים משפטיים שנוהלו לגבי תחנות אחרות – יחולו אף לגביו, כי אינו עושה שימוש לא נאות בזכות התביעה, וכי לא הציג אף פעם מצג לפיו ויתר על זכות תביעתו כנגד סונול.
בסט מוסיף כי השיהוי בהגשת התביעה דנן לא גרם לסונול לשנות מצבה לרעה אלא דווקא שיפר את מצבה. לגירסתו, מאחר שהתביעה הכספית מתייחסת לשנים 2002 – 2007 הרי שאפילו אם יזכה בתביעתו עדיין יוותרו בידי סונול רווחי עתק בגין השנים שקדמו למועד הגשת התביעה.