--- סוף עמוד 32 ---
על אף האמור, לא שוכנעתי כי כתוצאה מהשתהות זו שינתה סונול מצבה לרעה.
שכן, את מרבית השקעתה השקיעה בתחילת ההתקשרות בין הצדדים ובשנים שלאחר מכן קצרה רווחים מהשקעה זו. על פי התחייבויותיה, בשנים שלאחר הפרות מוחי את ההסכם, חייבת היא בתשלום שנתי של 800 ₪ (בנוסף להשקעתה העיקרית בתחילת המערכת ההסכמית שכבר הושקעה), ולא שוכנעתי שהמשך תשלום שנתי זה הנו שינוי לרעה במצבה במאזן הכללי, שלפיו, מן ההתקשרות המתמשכת, מפיקה היא גם רווחים ממכירת דלק בתחנה.
אשר על כן, נדחית הבקשה לדחיית התביעה מטעם זה."
- אוסיף ואציין, כי אף אם סונול הייתה מוכיחה כי השתהותו של בסט הסבה לה לנזקים והפסדים כספיים, הרי שמן הדין היה לקבל טענת השיהוי רק ביחס לתביעתו הכספיתשל בסט, אך לא ביחס לטענות בדבר אי-חוקיותה של המערכת ההסכמית ולתוצאות הנובעות מכך. הטעם לכך הוא שאין במחסום הדיוני של שיהוי כדי להכשיר הסדר כובל בלתי חוקי בהיותו מנוגד לחוק. השוו: ת.א. (ב"ש) 3202/09 דור-אלון אנרגיה בישראל בע"מ נ' יצחק דהן, פס' 84 (פורסם בנבו, 10.09.2012) (יצוין כי על פסק הדין הוגש ערעור אשר עודנו תלוי ועומד לפני בית המשפט העליון – ע"א 8700/12) (להלן: "פרשת דהן").
המסגרת הנורמטיבית לבחינת הסדר כובל
- הצדדים חתמו על המערכת ההסכמית בחודש מרץ 1985. באותו מועד הוסדר נושא ההגבלים העסקיים בחוק ההגבלים העסקייםהתשי"ט – 19599 אשר בוטל מאוחר יותר במסגרת חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח - 1988. נוכח העובדה כי הצדדים ניתחו טענותיהם על סמך החוק משנת 1988 – אינני נדרש לשאלת תחולת חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח - 1988 על הסכמים שנחתמו לפני חקיקתו מאחר שהצדדים פעלו לפיו. מסיבה זו, ומאחר שהצדדים פועלים גם כיום מכוחה של מערכת הסכמית נמשכת - אתייחס לטענות הצדדים כפי שנטענו על בסיס חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח - 1988.
השוו: ת.א. (חי') 10821/97 פז חברת נפט בע"מ נ' אליהו ממן, פס' 18 (פורסם בנבו, 2.9.2002) (על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט העליון, שנדחה ביום 8.2.2002 בהסכמת הצדדים (8493/02)) (להלן: "פרשת ממן"); פרשת נסאר, פס' 13; וכן עמדת היועץ המשפטי לממשלה מיום 21.09.2010, פס' 80 - 84 שהוגשה כנספח 3 לחוות הדעת המשלימה של מר טויסטר (להלן: "עמדת היועמ"ש השנייה").
- סעיף 2(א)בחוק ההגבלים העסקיים מגדיר מהו "הסדר כובל" באופן הבא:
"2. (א) הסדר כובל הוא הסדר הנעשה בין בני אדם המנהלים עסקים, לפיו אחד הצדדים לפחות מגביל עצמו באופן העלול למנוע או להפחית את התחרות בעסקים בינו לבין הצדדים האחרים להסדר, או חלק מהם, או בינו לבין אדם שאינו צד להסדר".