--- סוף עמוד 41 ---
אבסורדיות (דיויד גילה "כבילה הפוגעת בתחרות בין הצד הנהנה ממנה למתחריו" עיוני משפט כח(2) 517 (2004); גילה ושפיגל בע' 407-408))...
- כאמור, הצדדים בפנינו אינם חולקים על כך שהסדרי הבלעדיות בענייננו מהווים הסדרים כובלים (ועמינח אף מסתמכת בטיעוניה על החלטת הממונה בפרשת קניון הראל). לכך יש להוסיף, כפי שיבואר בהמשך הדברים, כי אף לשיטת הממונה על ההגבלים העסקיים, להסדרי בלעדיות במקרקעין יכולות להיות השלכות לא רק לגבי התחרות בין הצד ה"נהנה" מהכבילה (החנות המקבלת בלעדיות) לבין מתחריו, אלא גם לגבי משכיר המקרקעין שהגביל את עצמו, בתחרות שלו כמשכיר מקרקעין עם משכירים מתחרים. כך, ממילא אין לומר שעל ההסדרים מושא ענייננו, סעיף 2(א) לחוק אינו יכול לחול כיוון שלא מתעוררת כל סוגיה תחרותית בקשר לצד שהגביל את עצמו"(ההגשה איננה במקור – ב.א.).
- יוצא איפוא כי דין טענה זו של סונול להידחות. בנוסף לכך, ונוכח קביעתי לפיה הסדר הבלעדיות מקים את החזקה החלוטה הקבועה בסעיף 2(ב)(3)בחוק ההגבלים העסקיים, אני סבור כי מתייתר הצורך לבחון השאלה האם הסדר הבלעדיות דנן הינו בגדר הסדר כובל גם על פי סעיף 2(א) בחוק ההגבלים העסקיים.
- לא למותר לציין כי בדומה למקרה שנדון בפרשתהולנדיה שוכנעתי גם אני כי הסדר הבלעדיות שבין בסט לבין סונול אכן פוגע בתחרות שבין הצד שהגביל עצמו, בסט, לבין מפעילי תחנות דלק אחרים, לרבות תחנות משוחררות הזוכות לתנאים מסחריים עדיפים. לעניין זה אפנה לפסיקה שפורטה בסעיף 116 לעיל אשר בגדרה נקבע כי הסדר בלעדיות, דוגמת זה הנכלל במערכת ההסכמית שבין הצדדים לתובענה שלפניי, מהווה הסדר כובל על פי סעיף 2(א) בחוק ההגבלים העסקים.
- מניתוח הדברים המובא לעיל עולה, איפוא, כי תניית הבלעדיות, להבדיל מתניית הכתבת המחירים, מהווה הסדר כובל על פי סעיף 2בחוק ההגבלים העסקיים. יחד עם זאת, ראוי להדגיש כי הוראות סעיף 3 בחוק ההגבלים העסקיים קובעות כי הסדר שמרכיביו עונים להגדרות ולמאפיינים של הסדר כובל המפורטות בסעיף 2 בחוק זה עדיין עשוי להיחשב כהסדר שאינו כובל אם אכן הוא עונה לדרישות של אחת מהחלופות המנויות בסעיף 3 בחוק (ראו: פרשת עמוס, עמ' 376; פרשת סרוג'י, עמ' 18; פרשת דהן, פס' 71;פרשת ממן, פס' 39).
הפטור הקבוע בסעיף 3(1) בחוק ההגבלים העסקיים ודוקטרינת "מעשה מדינה"
- סונול טוענת כי נוכח החלטת המדינה לאמץ את המלצות ועדת צ׳חנובר וליישמן באמצעות חברות הדלק, וכן בהתחשב במעורבותה של המדינה (אגף השיקום במשרד הביטחון) ביצירת המערכת ההסכמית – חלים במקרה דנן הפטור הנזכר בסעיף 3(1)בחוק ההגבלים העסקיים, ודוקטרינת "מעשה מדינה".
--- סוף עמוד 42 ---
- דין טענת סונול בדבר תחולת הפטור שבסעיף 3(1)בחוק ההגבלים העסקיים להידחות. סעיף זה קובע כי "הסדר שכל כבילותיו נקבעו על פי דין", לא ייחשב כהסדר כובל. במקרה הנדון כאן אין חולק כי לא קיים דין (חוק, או תקנה בת פועל תחיקתי) המתיר לסונול לכבול בתניית בלעדיות את מפעילי תחנות הדלק. לעניין זה המלצות ועדת צ׳חנובר אינן מהוות דין, ובדו"ח הועדה אף לא הומלץ על כבילת מפעילי תחנות הדלק. יתרה מזו: ועדת צ׳חנובר כלל לא דנה בהיבטים תחרותיים הקשורים להתקשרות של נכי צה״ל עם חברות הדלק. לפיכך, ובהתחשב גם בכך שמדיניות השיקום של נכי צה"ל אשר עמדה בבסיס המערכת החוזית לא עוגנה בדין – אני קובע כי הפטור הקבוע בסעיף 3(1) בחוק אינו חל במקרה דנן.
השוו: פרשת עמוס, עמ' 377 – 378; פרשת ממן, פס' 38; פרשת עובד, פס' 15; פרשת שרלין, עמ' 39; יגור, עמ' 338; עמדת היועמ"ש הראשונה, פס' 155 – 167.
- אני סבור כי אף טענתה של סונול בדבר תחולתה של דוקטרינת "מעשה מדינה" אין בה כדי להועיל לסונול. מדובר בדוקטרינה המצויה בדין האמריקאי אשר לא אומצה במלואה במשפט הישראלי. יתרה מזאת: גם כנדרש על פי דוקטרינה זו, אשר כאמור אינה חלה במקרה דנן, סונול לא הוכיחה כי בעת גיבוש מדיניות השיקום של נכי צה"ל באמצעות הפעלת תחנות דלק העניקה המדינה עדיפות לערכים מסוימים (צרכי השיקום של נכי צה"ל) על פני הערכים עליהם מגנים דיני ההגבלים העסקיים, וכי שיקולי הפגיעה בתחרות נלקחו בחשבון לצורך זה.
השוו: פרשת פדל, פס' 5.ז; פרשת עמוס, עמ' 377 – 378; פרשת שרלין, עמ' 39; עמדת היועמ"ש הראשונה, פס' 168 – 177.