--- סוף עמוד 40 ---
- כפי שכבר הובהר לעיל (ראו סעיפים 103 - 0לעיל) – "תניית הכתבת המחירים", כשלעצמה, אינה מהווה הסדר כובל, אך שילובה יחד עם תניית הבלעדיות, מטיל על בסט חיוב לרכוש מוצרים מסונול בלבד, בכל מחיר שזו תיקבע, וללא שום כוח מיקוח מצדו. מצב דברים זה מהווה כבילה אסורה בהתאם לחוק ההגבלים העסקיים.
לעניין זה ראו פרשת עובד, פס' 14:
"...כאשר מדובר בכבילה של מחיר לתחנה, אין המדובר בהסדר כובל. זאת להבדיל ממקרה שבו פז מכתיבה את מחיר המכירה של התובעים, ללקוחותיהם. ואולם, אם וכאשר פז אינה מאפשרת לתובעים להתמודד, בתחרות חופשית, עם תחנות אחרות, כאשר היא מגבילה את שיעור העמלה שלהם – במקרה כזה כן ניתן לראות בהסדר –הסדר כובל".
- ראוי להדגיש כי סונול הוסיפה וטענה כי הסדר הבלעדיות הנדון כאן אינו מהווה הסדר כובל בהתאם לסעיף 2(א)בחוק ההגבלים העסקיים ואף לא לפי פסק הדין שניתן בפרשת שטרן. לגירסתה של סונול אין מדובר בהסדר כובל מאחר שההסדר אינו פוגע בתחרות שבין הצד שהגביל עצמו (בסט), לבין הצד האחר (סונול), אלא, לכל היותר, הסדר זה עלול לפגוע בתחרות שבין סונול למתחריה.
- טענה דומה לזו הנטענת ע"י סונול נידונה בע"א 6343/11הולנדיה המרכז להנדסת השינה בע"מ נ' הממונה על ההגבלים העסקיים, פס' 25 - 26 (פורסם בנבו, 24.12.2013) (להלן: "פרשת הולנדיה"). בפסק דין זה דן בית המשפט העליון בטענה זו ביסודיות רבה וקבע כדלהלן:
"סעיף 2(א) לחוק קובע כי הסדר כובל הוא "הסדר הנעשה בין בני אדם המנהלים עסקים, לפיו אחד הצדדים לפחות מגביל עצמו באופן העלול למנוע או להפחית את התחרות בעסקים בינו לבין הצדדים האחרים להסדר, או חלק מהם, או בינו לבין אדם שאינו צד להסדר." מלשון זו ניתן היה להבין כי הסדר יכול להיחשב הסדר כובל רק כאשר הוא עלול למנוע או להפחית את התחרות בין הצד שמגביל את עצמו לבין אחרים עלולה להיות מנועה או מופחתת...
פסקי דין אחדים ניתנו ברוח זו (ראו, לדוגמה, ת"א (ת"א) 2011/02 יקבי רמת הגולן בע"מ נ' שטרן [פורסם בנבו] (14.10.2002) (להלן: יקבי רמת הגולן); ערעור על פסק הדין נדחה, ללא דיון בסוגיית פרשנות סעיף 2(א) לחוק – ע"א 10638/02 שטרן נ' יקבי רמת הגולן בע"מ [פורסם בנבו] (2.3.2003)). אולם, פרשנות זו זכתה לביקורת קשה מצדם של מלומדים. לדעתם של גל, ישראלי ופרלמן, פרשנות זו מנוגדת לתכלית החוק, כיוון שהיא פוטרת הסדרים אנכיים רבים באופן קטגורי, ללא בדיקת השפעתם על התחרות בשווקים שבהם אין הגורם המוגבל פועל. כן מעירים הם כי קשה ליישב את הפרשנות האמורה עם סעיף 3(6) לחוק, המוציא מגדר הסדרים כובלים הסדרי בלעדיות הדדית בין רוכש נכס או שרות לבין ספק. זאת, כיוון שהחיוב שכל צד נוטל על עצמו בהסדר שכזה מגביל את התחרות בין הצד השני להסדר לבין המתחרים עמו (ראו גל, ישראלי ופרלמן בע' 256-257; דיויד גילה "חוזים המגבילים תחרות, הגבלים עסקיים ומונופולין" חוזים ג 658-659 (דניאל פרידמן ונילי כהן עורכים, 2003)). לטענת גילה ושפיגל, מן ההיסטוריה החקיקתית ומפרשנות תכליתית של סעיף 2(א) לחוק עולה שפרשנות זו, לפיה רק הסדר העלול להשפיע על התחרות בשוק של הצד שהגביל את עצמו יכול להיכנס לגדר הגדרת "הסדר כובל", אינה מוצדקת ומובילה לתוצאות