והואיל והמחכיר הסכים להחכיר לחברה בחכירת משנה את הרכוש האמור (שיקרא להלן "הנכס") והחברה הסכימה לחכור בחכירת משנה את הנכס וחכירת המשנה תיקרא להלן "החכירה".
...
- החברה מצהירה בזה כלפי המינהל כי, היא תשתמש בזכויותיה על פי שטר חכירת המשנה זה בכפיפות להוראות החכירה הראשית וכי היא לא
--- סוף עמוד 46 ---
תעשה שום פעולה האסורה על פי החכירה הראשית אלא בהסכמת המינהל בכתב.
...
- המחכיר מתחייב לא למכור או להעביר ולא להחכיר ולא להשכיר ולא למשכן את זכויותיו בגין הנכסאו איזה חלק ממנו לאיזו תקופה שהיא מבלי לקבל לכך את הסכמת החברה בכתב ומראש ועל כל פנים כל מכירה, העברה, החכרה, השכרה, משכנתא או שעבוד אחר שייעשו ע"י המחכיר לאחר חתימת שטר זה, מבלי הסכמת החברה בכתב ומראש, יחשבו לבטלים ומבוטלים."(ההדגשות אינן במקור – ב.א.).
133.4. בהסכם הקמעונאי נקבע כדלהלן:
"6. מוסכם ומוצהר בזה כי הספק ישתמש בתחנת התדלוק ובציוד בתורבר-רשות ו/או בעל רישיון בלבד (LICENSEE) ולא תהיינה לספק כל זכויות אחרות איזה שהן לגבי תחנת התדלוק והציוד.
מבלי לפגוע בכלליות האמור כאן, מוצהר ומוסכם כי לספק לא תהיינה כל זכויות של מחזיק, שוכר ו/או דייר של תחנת התדלוק והוא לא יהיה ולא יחשב כמחזיק ו/או שוכר ו/או דייר של תחנת התדלוק מאחר ואין בכוונת הצדדים ליצור ביניהם יחסי שכירות ו/או דיירות לגבי תחנת התדלוק, ושום דבר בהסכם זה לא יתפרש כאילו ניתנו או הוענקו לספק זכויות של מחזיק, שוכר או דייר."
- יתרה מזאת: מהמלצות ועדת צ'חנובר נובעת, בין היתר, גם המסקנה לפיה הקרקע הוקצתה לנכה צה"ל, ולו בלבד, לצורך הקמת תחנת דלק במימון חברת הדלק, ולשם שיקומו באמצעות הפעלתה של תחנת הדלק על ידו. בנסיבות אלה הנני סבור כי מטרת חכירת המשנהשל מקרקעי התחנה לטובת חברת הדלק נועדה לשמש כ"מעין בטוחה"לשם הבטחת זכויותיה החוזיות של סונול לפי המערכת ההסכמית בהתחשב בהשקעתה בתחנה, ותו לא:
"א. כדי להתגבר על שאלת מימון הקמתן של תחנות הדלק, מציעים אנו כי הקמת תחנת הדלק תיעשה במימונה של חברת הדלק בלבד. לשם הבטחת זכויותיה של חברת הדלק בעקבות השקעתה, מוצע כי הקרקע המיועדת לתחנות דלק תוחכר לנכה או לקבוצת הנכים, ואילו אלה יחכירוה בחכירת משנה בהסכמת מינהל מקרקעי ישראל לחברת הדלק הממנה הקמת התחנה. המינהל יהיה רשאי להתנות הסכמתו בתנאים שיקבע..."(המלצות ועדת צ'חנובר, עמ' 9).