לעניין זה ראו פרשת עמוס, עמ' 382 – 383:
"המערכת החוזית בענייננו יצרה הסדר משפטי מורכב ובלתי שיגרתי אשר שותפים לו גורמים שונים. הסדר זה יצר מערכת זכויות וחובות חוזיות שתכליתן, מצד אחד, להקנות למפעיל התחנה זכויות הפעלה במסגרת הסדר שיקום, ומצד אחר, להבטיח את זכויותיה הכלכליות והעסקיות של חברת הדלק שאפשרה את מימוש ההסדר על דרך מימונה את הקמת התחנה ואחזקתה. עם זאת, אין בתשתית זו כדי להפוך את תמונת הזכויות המשפטיות הנובעות מהמערכת החוזית על פיה. נקודת המוצאבמערכת זו היא כי מקרקעי התחנה הם בבעלות המדינה; עמוס הוא חוכר ראשי של קרקע המינהל, והקניית החכירה הראשית לו אפשרה את הקצאת קרקע המדינה ללא מכרז במסגרת הסדר שיקום, דבר שלא ניתן היה לעשות אילו הוקצתה הקרקע לחברת הדלק בחכירה ראשית. משכך, ברי
--- סוף עמוד 49 ---
כי עמוס רוכש את זכותו למקרקעין מכוחו של המינהל ולא מכוחה של פז. המינהל הוא הגורם שמכוחו מוקנות זכויות המקרקעין לעמוס, ומכוחו של המינהל, ובאמצעות חוזה עם עמוס, רוכשת גם פז זכויות בקרקע. פז אכן זכתה בהגנות חוזיותשונות להבטחת זכויותיה הכספיות עקב השקעותיה בתחנה, וביניהן גם זכויות שונות לגבי המקרקעין של התחנה, אולם תשלובת זו של חובות וזכויות הדדיות עדיין אינה הופכת את היוצרות באופן שניתן להשקיף על פז כבעלת הקניין הראשי ועל עמוס כמי שרכש את זכויותיו במקרקעין מכוחה, ולהסיק מכך באורח מלאכותי כי היא רשאית ליצור עמו הסדר כובל אשר יזכה לפטור על-פי החוק כדרך שרשאי בעל זכות קניין ראשית לעשות כלפי מי שרוכש מכוחו זכות משנית בקרקע... מקור זכויות הקניין במקרקעי התחנה בענייננו היה ונותר המינהל, ועמוס רכש את זכויותיו בקרקע מכוח חוזה חכירה ראשית עמו. פז רכשה את זכויותיה בקרקע מכוח חוזה חכירת המשנה עם עמוס, ואין אף במעמדה האיתן מכוח חוזה זה כדי לשנות את המבנה המשפטי הבסיסי העולה במפורש מהמערכת החוזית האמורה" (ההדגשות אינן במקור – ב.א.).
ראו גם: פרשת קק"ל, פס' 10.
138.2. ודוק: הענקת מעמד של בר-רשות איננה נחשבת כהענקה של זכות במקרקעין. ראו פרשת עובד, פס' 16:
"הענקת מעמד של בר-רשות על ידי פז לתובעים איננה הענקת "זכות במקרקעין". מכאן שפז לא הקנתה "זכות במקרקעין" לתובעים, והתובעים לא "רכשו" זכות במקרקעין מפז. על כן החריג אינו יכול לחול שכן החריג מדבר על כבילות בהן עוסק "רוכש הזכות" באותם מקרקעין.