תניית הבלעדיות הינה תנאי מקפח בחוזה אחיד
- כפי שכבר הובהר לעיל (ראו: סעיפים 105– 108 בפסק דין זה), סעיפים 10 ו-14.1 בהסכם הקמעונאי מחייבים את בסט לרכוש ולשווק בתחנה מוצרים מתוצרת סונול בלבד במשך כל תקופת החכירה, ובמקרה של מימוש האופציה להארכתה – גם במשך כל תקופת החכירה המוארכת. בהתאם למערכת ההסכמית, לבסט אין אפשרות ממשית להביא את המערכת ההסכמית לסיומה תוך שמירת זכויותיו בתחנה.
תניית בלעדיות לתקופה כה ממושכת הנכללת במערכת ההסכמית כאשר אין בצידה שום אפשרות ממשית לבסט להביא אותה לכדי סיומה, מקימה את החזקה הקבועה בסעיף 4(5) בחוק החוזים האחידים, ומהווה כשלעצמה תנאי מקפח בחוזה אחיד. לא למותר לציין כי סונול לא הרימה הנטל הנדרש לשם סתירת חזקה זו הקבועה בסעיף 4
--- סוף עמוד 57 ---
בחוק החוזים האחידים, ולא הציגה ראיות המצדיקות הימשכותו של מצב זה לאורך עשרות רבות של שנים גם לאחר שרווחיה מהתחנה הסתכמו במיליוני שקלים. (השווה: פרשת דהן, פס' 104; עמדת היועמ"ש הראשונה, פס' 232 – 233, 237).
תניית הכתבת המחירים הינה תנאי מקפח בחוזה אחיד
- סעיף 13 בהסכם הקמעונאי קובע, בין היתר, כדלהלן:
"הספק ישלם עבור המוצרים שיסופקו לו כל סכום אשר ייקבע מפעם לפעם על ידי החברה עבור כל יחידה ויחידה והמחיר יכלול מסים, בלו או היטל אשר יוטלו בקשר לייצור, חכירה, הובלה או מסירה של מוצרים".
- ברי, כי סעיף 13 בנוסחו זה, המקנה לסונול (הספק) זכות לקבוע או לשנות את מחירי המוצרים שתגבה מבסט (הלקוח) על דעתה בלבד, מבלי שקיים מנגנון חיצוני-אובייקטיבי המפקח על עדכון התעריפים וקביעת המחירים המעודכנים, מקים בהתאם להוראת סעיף 4(4)בחוק החוזים האחידים את החזקה לפיה מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד.
טענת סונול לפיה הסכומים ששילם בסט במרוצת השנים שולמו לא על-פי התניות ״המקפחות״ הנטענות, אלא על פי חלוקת מרווחי השיווק שנקבעה בין סונול לבין בסט, אינן גורעות מהיות התניה הקבועה בסעיף 13 בהסכם הקמעונאי בגדר תנייה מקפחת בחוזה אחיד.
השילוב של תניית הכתבת המחירים יחד עם תניית הבלעדיות מביא למצב בלתי ראוי, שאינו חוקי, לפיו בסט מחויב לרכוש מוצרים מסונול בלבד, בכל תעריף שזו תיבחר, וללא כל כוח מיקוח מצדו (השוו: רע"א 1185/97 יורשי ומנהלי עיזבון המנוחה נ' מרכז משען, פ"ד נב(4) 145, פס' 166 - 167 (1998); פרשת שרלין, בעמ' 43 – 45; פרשת דהן, פס' 94, 101, 104; פרשת ממן, פס' 53; עמדת היועמ"ש הראשונה, פס' 238 – 243).