--- סוף עמוד 64 ---
אפשרות לצד להסדר כובל לתבוע את הצד האחר לאותו הסדר בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מביצועו של ההסדר הכובל יעודד הגשת תביעות אשר יגרמו לכך שיותר ויותר הסדרים כובלים הלוקים באי-חוקיות יבואו לקיצם. תהליך כזה יתרום ליישום התכלית החקיקתית המונחת ביסוד חוק ההגבלים עסקיים, דהיינו – למנוע ולצמצם את הפגיעה בתחרות החופשית.
אשם תורם
- סעיפים 64ו-68 בפקודת הנזיקין (נוסח חדש) קובעים וגודרים את העיקרון הכללי המוכר בדיני הנזיקין בדבר אשם תורם של ניזוק מביצועה של עוולה:
"64. "אשם" הוא מעשהו או מחדלו של אדם, שהם עוולה לפי פקודה זו, או שהם עוולה כשיש בצדם נזק, או שהם התרשלות שהזיקה לעצמו, ורואים אדם כמי שגרם לנזק באשמו, אם היה האשם הסיבה או אחת הסיבות לנזק; אולם לא יראוהו כך אם נתקיימה אחת מאלה:
(1) הנזק נגרם על ידי מקרה טבעי בלתי רגיל, שאדם סביר לא יכול היה לראותו מראש ואי אפשר היה למנוע תוצאותיו אף בזהירות סבירה;
(2) אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק;
(3) הוא ילד שלא מלאו לו שתים עשרה שנה, והוא שניזוק, לאחר שהאדם שגרם לנזק הזמין אותו, או הרשה לו, לשהות בנכס, שבו או בקשר עמו אירע הנזק או להימצא כה קרוב לאותו נכס שבמהלכם הרגיל של הדברים היה עשוי להיפגע באשמו של אותו אדם.
...
- (א) סבל אדם נזק, מקצתו עקב אשמו שלו ומקצתו עקב אשמו של אחר, לא תיכשל תביעת פיצויים בעד הנזק מחמת אשמו של הניזוק, אלא שהפיצויים שייפרעו יופחתו בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק תוך התחשבות במידת אחריותו של התובע לנזק; אולם האמור בזה אין כוחו יפה להכשיל הגנה הנובעת מחוזה, ואם חל על התביעה חוזה או דין המגבילים את החבות, לא ייפרע התובע פיצויים למעלה מן הגבול שנקבע כאמור.
(ב) הופחתו הפיצויים לפי סעיף קטן (א), יקבע בית המשפט וירשום את סך כל הפיצויים שהתובע היה יכול להיפרע אילולא אשמו.
(ג) הוראות הסעיפים 11 ו-83 יחולו כל אימת שנמצאו שנים או יותר חבים לפי סעיף קטן (א) על נזק שנגרם לאדם, או שהיו חבים אילו נתבעו לדין" (ההדגשות אינן במקור – ב.א.).
בע"א 1952/11 חאלד אבו אלהווא נ' עיריית ירושלים, פס' 6 (פורסם בנבו, 6.11.2012) נקבעה ההלכה לפיה:
"סעיף 68 בפקודת הנזיקין[נוסח חדש] קובע, כי הפיצויים "יופחתו בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק תוך התחשבות במידת אחריותו של התובע לנזק". שיעור הרשלנות התורמת – כמו גם אופן חלוקת האחריות בין מספר מזיקים – אינו נקבע בדיוק מתמטי, והוא עניין להערכה המסורה, מטבע הדברים, לערכאה הדיונית, ששמעה את הראיות והתרשמה ישירות מהעדים שהופיעו בפניה...איני רואה במקרה דנן הצדקה להתערב בשיעור הרשלנות התורמת שייחס בית המשפט למערער. זאת, בהתחשב בכך שהאירוע התרחש סמוך למקום מגוריו של המערער, שהכיר את הדרך בה התהלך לא אחת ולא שתיים, כך שיכול היה לדעת אודות הסכנה ולהימנע ממנה כפי שעשו תושבי השכונה לאורך השנים" (ההדגשה אינה במקור – ב.א.).
- במקרה שלפני, אני סבור כי נזקיו של בסט נוצרו, בחלקם המכריע, באשמתו. תביעתו הכספית של בסט מבוססת על תעריפי היתר אותם גבתה ממנו סונול בשנים 2002 –
--- סוף עמוד 65 ---
- בסט העיד כי באותה תקופה, ואף קודם לכן, הוא היה מודע לטענות בדבר אי-חוקיותה של המערכת ההסכמית, להחלטות הממונה, ולהליכים המשפטיים שננקטו ע"י חלק מבעלי תחנות הדלק אשר בקשו להשתחרר מהמערכת ההסכמית. בנוסף לכך, בסט ידע היטב כי התנאים המסחריים והמחירים שסונול מכתיבה לתחנתו נחותים ביחס לאלה הניתנים ע"י סונול לתחנות משוחררות (ראו סעיף 90לעיל). במצב דברים זה עולה כי אשמתו של בסט, כצד להסדר כובל, אשר פעל על פיו ונמנע מלבטלו, כאשר יכול היה לעשות כן, תרמה באופן משמעותי ביותר לאותם נזקים אשר בגינם הוא תובע עתה פיצוי כספי.
- לכאורה, ניתן היה לסבור כי אשמתם של בסט וסונול זהה בעיקרה, שהרי מדובר בשני צדדים לאותו הסדר כובל אשר פעלו מכוחו במשך עשרים ואחת שנים, חרף ידיעתם אודות אי-חוקיותו, וחרף ידיעתם עוד במהלך שנות התשעים של המאה ה- 20 כי סונול מעניקה תנאים מסחריים עדיפים לתחנות משוחררות.
יחד עם זאת, בחינה מדוקדקת יותר של חלקיהם היחסיים של הצדדים באחריות לנזקים הנטענים אשר נוצרו במהלך התקופה הרלוונטית לתובענה זו (כלומר – במהלך השנים 2002 עד 2007) מצביעה על כך שאחריותו ואשמו התורם של בסט ליצירת נזקיו גבוהים באופן משמעותי מאלה של סונול.