ככל שבסט היה פועל כמצופה מאדם סביר באותן נסיבות, מנסה להשתחרר מהמערכת ההסכמית הבלתי-חוקית אשר הזיקה לו, כטענתו, בסמוך למועד בו נודעה לו אי-חוקיותה או הפלייתו לרעה ע"י סונול ביחס לתחנות משוחררות (כפי שעשו מפעילי תחנות דלק אחרות), ולא היה משתהה עם טענותיו אלה במשך למעלה מעשור, דהיינו – עד למועד בו המערכת ההסכמית כבר לא ענתה על האינטרסים שלו, היה בכך כדי לצמצם באופן משמעותי ביותר את גרימת מרבית הנזקים אשר בגינם הוא תובע עתה פיצוי מסונול.
למעשה, בסט היה מודע לנזקים שנגרמו לו במהלך התקופה הרלבנטית לתובענה זו עוד בזמן אמת, שכן ידע כבר אז כי הוא משלם לסונול תשלומי יתר ביחס לאלה המשולמים ע"י מפעילי תחנות אחרים. אף על פי כן נמנע בסט מלפעול להפסקתם של תשלום עודפים אלה, או למצער – לצמצומם ולהקטנת נזקיו. תחת זאת העדיף בסט להמשיך וליהנות מפירותיו של ההסדר הכובל, ועתה הוא גם מנסה לצאת נשכר מ"חטאיו". התנערותו של בסט, הן "בזמן אמת", והן כיום – מכח התקשרותו בהסכם העברת ההפעלה - מהתנאים מסחריים שהסכים להם ופעל לפיהם ומכוחם במשך תקופה כה ממושכת, מהווה התנהגות הלוקה בחוסר תום לב משמעותי ביותר.
סונול מצדה הסתמכה על מצגיו של בסט לפיהם מקובלים עליו התנאים המסחריים אותם היא הכתיבה לו, וזאת – בין היתר, גם נוכח הימנעותו מלנקוט מבעוד זמן בהליכים לביטולם. יתרה מזאת: בכך שסונול העניקה לבסט הטבות שלא הייתה
--- סוף עמוד 66 ---
מחויבת לתת לו מכוחה של המערכת ההסכמית (עמלה מוגדלת במכירות "דלקן"; והנחות במסגרת מבצעים לקידום מכירות ועוד), היא אף הקטינה את נזקיו הנטענים ואולי אף סייעה לו בקבלת החלטתו שלא לנקוט בהקדם האפשרי בתביעה דוגמת זו הנידונה בהליך זה.
השוו: פרשת נסאר, בפיסקה 20 של פסק הדין:
"אם נכיר בזכות התביעה של התובע כניזוק מהעוולה שהוא עצמו אחראי לה, יתכן שנדרש להכיר בזכותה של הנתבעת לקבל ממנו שיפוי או השתתפות על כל סכום שתחויב לשלם לו כמזיקה במשותף. האם יחולו דיני ההסתכנות מרצון או דיני האשם התורם? האם יחול, למשל סעיף 65 לפקודת הנזיקין הקובע כי "נתבע שגרם לנזק באשמו, אלא שהתנהגותו של התובע היא שהביאה לידי האשם, רשאי בית המשפט לפטור אותו מחבותו לפצות את התובע או להקטין את הפיצויים ככל שבית המשפט יראה לצודק"? האם ניתן יהיה להפחית את הפיצויים בטענה שמעשה העוולה עצמו, שמכוחו תובע התובע, הסב לו טובות הנאה שיש לנכותן מסכום הפיצוי? האם יש להטיל עליו את תוצאת אי הקטנת הנזק, פעולה שהיה עליו לנקוט כניזוק?..."