--- סוף עמוד 70 ---
הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה הרצליה ואח' (פורסם בנבו, 4.2.2010) (להלן: "פרשת דור זהב") הדגיש בית המשפט העליון כי "במקרים שבהם הוכחת שיעור הנזק היא מסובכת מעצם טיבה, יש להקל ברמת ההוכחה הנדרשת", כי השימוש בכלי האומדנא נשמר גם "בפסיקת פיצויים נזקיים לנסיבות שבהן בלתי אפשרי או לפחות קשה להוכיח את שיעור הנזק בצורה מדוייקת ומלאה", וכי "...בית המשפט הוא זה המחליט אם לתת אמון בחוות דעתו של המומחה ואיזה משקל אם בכלל יש לייחס לה ומה המסקנה הסופית העולה משקלול חוות דעת זו עם שאר הראיות שבתיק" (ראו: דברי כב' השופט י. דנציגר בפרשת דור זהב, פס' 61 והאסמכתאות המובאות שם).
185.2. בהתחשב בהלכות אלה, ובנסיבות המקרה שלפני, אני סבור כי בסט הוכיח "בנתונים סבירים" את נזקיו, וכי שילובן של המסקנות המפורטות בחוות הדעת שניתנו ע"י שני המומחים ה"ה וייס וטויסטר, לרבות חוות הדעת המשלימות, ובתצהירי העדויות הראשיות שהוגשו מטעם הצדדים, מגבשים בסיס ממשי ומושכל לעריכת אומדנא על ידי בית המשפט לגבי שיעור גובה גביית היתר (ראו גם: ע"א 153/04 רובינוביץ נ' רוזנבוים, פסק דינה של כב' השופטת מ' נאור(פורסם בנבו, 6.2.2006); רע"א 4630/10 מזל כהן נ' מינהל מקרקעי ישראל, פס' 15(א) (פורסם בנבו, 6.10.2010); ת"א (חי') 1114/99 Tower Air נ' שירותי תעופה בע"מ, פס' 135 (פורסם בנבו, 6.5.2007)).
- לאחר שלמדתי האמור בחוות הדעת של שני המומחים הכלכליים, פרופ'וייס ומר טויסטר, בחנתי תצהירי העדויות הראשיות שהוגשו על נספחיהם, התרשמתי באופן בלתי אמצעי מחקירת העדים בבית המשפט, ובדקתי את כל חומר הראיות שהוגש במהלך בירורה של התובענה – הגעתי לכלל אומדנא בדבר סכום גביית היתר שנעשתה ע"י סונול, והנני קובע כי סכום זה מסתכם בסך של 12,000,000 ₪ (שנים עשר מיליון ש"ח) במועד הגשתה של תביעה זו, דהיינו: ביום 3.5.09.
לצורך ביצוע האומדנא הבאתי בחשבון, בין היתר, גם את הפרמטרים הבאים:
186.1. באשר לסכום גביית היתר: אני סבור כי חוות הדעת של הכלכלן מר טויסטר, הנוקבת בגביית יתר בסכומים של הנעים בין סך של 20,549,000 ₪ לבין סך של 25,878,000 ₪, מבססת באופן עקרוני את טענתו של בסט בדבר גובה גביית היתר שגבתה סונול מהתחנה. מדובר בחוות דעת מפורטת שבמסגרתה נעשתה עבודה מקיפה ויסודית.
אוסיף ואציין כי בחוות דעתו של המומחה מטעם סונול, פרופ' וייס, צויין כי ערך ההשקעה של סונול בתחנה, כפי ששוערך ליום 30.4.02, נאמד בסך של11,700,000 ₪ (שם, בסעיף 14.2). בחקירתו ציין פרופ' וייס כי נמנע