(פרוקצ'יה "מאחורי הקלעים", עמודים 318-315). הוא מתפקד כרקמה פתוחה וגמישה (חביב-סגל חברות, עמוד 285) במטרה להשיג צדק בנסיבות העניין (ראו, למשל: י' כהן חברות, עמוד 364). עמד על כך השופט ד' לוין בע"א 4606/90 מוברמן נ' תל מר בע"מ, פ"ד מו(5) 353, 363-362 (1992):
"הרמת המסך מוכרת ואפשרית בהיקף זה או אחר, הכל לפי טיבו של הענין, הן כדי למנוע מבעלי מניות בחברה או מהחברה כתאגיד ניצול ההפרדה שביניהם להשגת מטרה לא כשרה, הכרוכה ממילא בפגיעה בזולת, בקיפוחו או [ב]הסבת נזק לו והן לשם "עשיית הצדק והיושר ושמירה על טובת הציבור". היבט זה של הרמת המסך חשוב במיוחד כדי להגן דוקא על בעלי המניות מפני קיפוח, עוול ואי צדק העשויים להיגרם להם" (ההדגשה הוספה – מ.נ.).
השאלה מתי יהיה הדבר "צודק ונכון" אינה ניתנת להכרעה מראש והיא תקבע בנסיבות המקרה. בפסיקה הובעה העמדה כי תיבה זו משקפת את עקרון תום הלב (ע"א 10582/02 בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ, [פורסם בנבו] פסקות י"ג וי"ח בפסק-דינו של השופט א' רובינשטיין (16.1.2005), שהיה בדעת יחיד לעניין זה). לבית המשפט מוקנה אפוא שיקול-דעת בהפעלתו של סעיף 6(ב), ואין מדובר בזכות המוקנית באופן אוטומטי לבעל המניה. זהו "שסתום בקרה" משמעותי המאפשר להשתמש בהרמת המסך במקרים המצדיקים זאת, ובהם בלבד.
שנית, ולא פחות חשוב, במסגרת שיקול הדעת של בית המשפט, יש לבחון גם את "מידת הקשר" שבין החברה לבין בעל המניה בה, אשר מצדיקה הרמת מסך ומתן זכות לבעל המניה להגיש התביעה נגזרת בקונצרן החברות. זו היא למעשה השאלה השנייה המתעוררת בגדרן של בקשות אלה – מתי מוצדק לאפשר לבעל המניות בחברה האם להגיש תביעה נגזרת בשם חברה מוחזקת. לכך אתייחס בהמשך.
- בשולי הדברים אציין כי בספרות האמריקנית הובעה ביקורת על השימוש בהרמת מסך כהצדקה לתביעה נגזרת מרובה (ראו, למשל:David Lucascio, The Dilemma of the Double Derivative Suit, 83 NW. U. L. REV. 729, 743-746 (1989) (להלן: Lucascio, The Dilemma); Note, Suits by a Shareholder in a Parent Corporation to Redress Injuries to the Subsidiary, 64 HAR. L. REV. 1312, 1313 (1951) (להלן: Note, Suits by a Shareholder); Note, Multiple Derivative Suit, עמודים 938-937; William Painter, Double Derivative Suits and Other Remedies with Regard to Damaged Subsidiaries, 36 IND. L. J.143, 147-
--- סוף עמוד 33 ---