הדרישה, נפל פגם על שום "פנייה מוקדמת מדי" לבית המשפט. מבלי לקבוע מסמרות בדבר, נדמה כי בכך דיברו המבקשות בשני קולות, כשמצד אחד הן הלינו על שיהוי ובה בעת הלינו, מן הצד השני, על פנייה מהירה מדי.
- כאמור, לא היו בפי המבקשות טענות באשר לתנאים האחרים הקבועים בסעיף 198א – קרי באשר לקיומה של תשתית ראייתית ראשונית ולגבי מידת הרלוונטיות של כל אחד מהמסמכים שגילוים אושר להליך התביעה הנגזרת. משאלו הם פני הדברים, ולנוכח החלטתי לאפשר גילוי מסמכים בנסיבות המקרה תוך דחיית טענת השיהוי, התוצאה המתקבלת היא כי בדין החליט בית המשפט המחוזי להוציא צו גילוי מסמכים למסמכים המפורטים בפסקה ו בפסק דינו.
סוף דבר
- על יסוד כל האמור, דין הבקשות שלפנינו להידחות. המבקשות ברע"א 2903/13 תישאנה בהוצאות המשיב 1 בסך של 40,000 ש"ח והמבקשת ברע"א 3064/13 [פורסם בנבו] תישא אף היא בהוצאותיו של המשיב 1 בסכום זהה. לא ייעשה צו להוצאות באשר ליתר המשיבים.
| המשנָה לנשיא |
השופט י' עמית:
אני מסכים.
הורתו ועילתו של ההליך שלפנינו בבקשה לגילוי מסמכים, ומשכך אוסיף מספר הערות באספקלריה של נושא זה.
- כפי שציינה חברתי המשנה לנשיא, על הליך לפי סעיף 198א לחוק החברות יש להחיל את הכללים הרגילים החולשים על בקשות לגילוי מסמכים (פסקה 60 לפסק דינה). יש והמחוקק קובע הוראה מפורשת המתייחסת לתחולתן או אי תחולתן של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ראו, לדוגמה, תקנה 2 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 ותקנה 10 לתקנות מס ערך מוסף ומס קניה (סדרי הדין בערעור)
--- סוף עמוד 55 ---
, תשל"ו-1976). מקום בו המחוקק אינו עושה כן, יחולו סדרי הדין על פי תקנות סדר הדין האזרחי, לאור תקנה 2 הקובעת כלהלן:
תחולה
- סדר הדין בכל ענין אזרחי המובא לפני בית משפט, וכן בדיון בבית הדין המיוחד לפי סעיף 55 לדבר המלך במועצה על א"י, 1947-1922, או בדיון בבקשות לפי אותו סעיף - יהיה לפי תקנות אלה; אולם במידה שבענין פלוני נוהגים לפי סדר דין אחר - לא ינהגו לפי תקנות אלה.
הוראת תקנה 2 מזרימה אפוא, ובשינויים המחוייבים, את הוראות סימן ג' לפרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, שעניינו בגילוי מסמכים.
- אשר להצדקה לגילוי מסמכים מהחברות בשרשרת ההחזקה.
הפסיקה הכירה בחריגים לכלל לפיו הליכי גילוי נוהגים בין בעלי הדין. כך, ניתן לעתור לצו גילוי מסמכים כלפי צדדים שלישיים, מקום בו הצד השלישי מהווה איש קש של בעל הדין, או שנכסים וכספים הועברו לצד השלישי שלא בתום לב (ראו, לדוגמה, ע"א 174/88 גוזלן נ' קומפני פריזיאן דה פרטיסיפסיון, פ"ד מ"ב (1) 563 (1988); רע"א 621/13 חיזרוביץ נ' בנק איגוד לישראל בע"מ [פורסם בנבו] (17.4.2013)); או כאשר הצד השלישי הוא מיופה כוח של בעל הדין ועושה בחשבונו ובנכסיו כבתוך שלו (ת"א (מחוזי חיפה) 284/05 סימון שרפ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ,[פורסם בנבו] פ"מ תשס"ד(1) 760 (2005)). חריג נוסף, הרלבנטי לענייננו, הוא כאשר הצד השלישי נמצא בשליטתו של בעל הדין, שאז רואים את הגילוי והעיון במסמכי החברות שבשרשרת, בגדר גילוי ועיון במסמכים שבשליטתו של בעל הדין: