כפי שצוין לעיל, לאור העובדה שקבלת הטענה עשויה להביא למסקנה שכ–50% מרפרטואר הפדרציה אינו מוגן, איננו רואים עצמנו פטורים מלהתייחס לסוגיה זו במסגרת בחינת השיקול של טובת הציבור. עם
--- סוף עמוד 69 ---
זאת, לאור המסקנה שלהלן, לפיה לפחות חלק מהרפרטואר הזר של הפדרציה הנו רפרטואר מוגן, בין מכוח סעיף 7 (פרסום מקביל) ובין מכוח סעיף 6 לפקודה (אמנות בין-לאומיות וצווים שיישמו אותן בישראל), נראה שאין הכרח במסגרת ההליך הנוכחי לקבוע מסמרות בכל הסוגיות הסבוכות המתעוררות בקשר לנושאים אלה.
- ישראל חתומה על מספר אמנות בין-לאומיות הרלוונטיות לענייננו:
אמנת ברן להגנת יצירות ספרותיות ואמנותיות (כ"א 25, 581), מכוחה הותקן צו זכויות יוצרים אמנת ברן, תשי"ג-1953;
הסכם בי-לטלרי עם ארצות הברית שנקלט במשפט הפנימי בצו זכויות יוצרים (ארצות הברית), תשי"ג-1953;
האמנה הבינלאומית להגנת מבצעים, יצרני רישמות קול וגופי שידור (אמנת רומא), אליה ישראל הצטרפה בשלהי 2002 ומכוחה הותקן צו זכויות יוצרים מבצעים ומשדרים (אמנת רומא), התשס"ג-2002.
לאור טיעוני הצדדים, נתייחס בהמשך למספר אמנות נוספות, הגם שבאלה אין לדעתנו כדי להקים לבעלי זכויות ביצירות זרות הגנה בישראל מפני השמעה פומבית.
אמנת ברן
- אמנה זו נחתמה לראשונה בספטמבר 1886, ולאחר מכן תוקנה מספר פעמים. ישראל אשררה את האמנה בשנת 1969 על-פי נוסח שטוקהולם משנת 1967.
שני סעיפים באמנה זו ראויים בהקשר שלפנינו לתשומת לב מיוחדת:
- סעיף 2(1) לאמנת ברן מגדיר מה הן היצירות המוגנות על-פיה:
"הביטוי "יצירות ספרותיות ואמנותיות" כולל כל יצירה בתחומי הספרות, המדע והאמנות, על כל דרכי ביטוייה וצורות ביטוייה, כגון ספרים, קונטרסים וכתבים אחרים; הרצאות, נאומים, דרשות וכיוצא באלה; יצירות דרמטיות ודרמטיות-מוזיקליות; ...".
סעיף 5(1) לאמנה קובע את עקרון הטיפול השווה:
"מחברים ייהנו, לגבי יצירותיהם המוגנות לפי אמנה זו, בארצות האיגוד שאינן ארץ המוצא, מן הזכויות שחוקי אותן ארצות מעניקים עתה, או עשויים להעניק בעתיד, לאזרחיהם שלה, נוסף על הזכויות המוענקות במיוחד באמנה זאת".
על-פי סעיף 11 לאמנת ברן, יצירות מוזיקליות מוגנות מפני השמעה פומבית בלתי מורשית:
--- סוף עמוד 70 ---
"1) מחבריהן של יצירות דרמטיות, דרמטיות-מוזיקליות ומוזיקליות, תהיה להם זכות ייחודית להרשות:
ביצוען של יצירותיהן בפומבי, לרבות ביצוע בפומבי כאמור בכל דרך או תהליך;